יקבי עמק האלה במסורת ימי שישי

חג השבועות תשפ"ו (2)

כולנו מכירים את המאמר המפורסם לכבוד חג השבועות: "כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה, קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה: חזו בני חביבי, דמשתכחין בצרה דילהון ועסקין בחדוותא דילי". יש בזה כמה שינויי נוסחאות קלים, ברוב הציטוטים מצוין שהמקור הוא בזוהר, יש אומרים זאת בשם הגר"א. אני מבקש להתמקד במילה חדוותא - חדוה, הכתובה כאן ביחס למה שלומדי התורה מתעלמים מקשיי היום יום כדי לעסוק בה. אכן המילה חדוה מופיעה בתנך שלוש פעמים.

א פעם אחת צמוד למילה עוז: "עוז וחדוה במקומו" (דברי הימים א' טז/כז). כלומר: החדוה היא מעוז, מבצר, מקלט.

ב פעם שניה בתיאור כיצד בנו את בית המקדש השני, למרות הקשיים הרבים שהערימו האויבים סביב, העוני והמחסור, עשו הכהנים, הלויים ובני הגלות את חנוכת בית אלקינו זה בחדוה. כלומר: התגברנו. כבשנו. היה קשה והצלחנו (עזרא ו/טז).

ג החדוה מספר שלוש היתה בערב ראש השנה של אותה שנה. אמר נחמיה לשבי ציון העניים: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו, כי חדות ה היא מעוזכם" (עזרא ח/י). החדוה הזו היא הפעם השלישית. על פסוק זה אומרים חזל שלכבוד עונג יום טוב מותר ללוות כסף גם למי שאינו יודע כיצד יחזיר, כי "חדות ה היא מעוזכם". כדי לקחת כסף מבלי לדעת מהיכן להחזיר, צריך לקחת לפני כן נשימה עמוקה ולהחליט אני הולך על זה. יש לי מעוז, מקלט, ה' הוא המבצר שלי.

זה מסביר מדוע ברשימת הברכות שמאחלים לחתן מציינים ששה סוגים של שמחה: אשר ברא א' - ששון ב' - ושמחה, חתן וכלה ג' - גילה ד' - רינה ה' - דיצה ו' - וחדוה. כיוון שחתן צעיר העומד תחת החופה הוא אמנם בהחלט שמח, אבל יודע היטב שמערכת ארוכה של התמודדויות עומדת בפניו עד שיגיע לשיבה טובה מוקף בנכדים ונינים אוהבים ושמחים. על איזה מקלט הוא מסתמך. זהו המשך הברכה: אהבה אחוה שלום ורעות. את כל מה שאי אפשר לעשות לבד מבטיחה לו הברכה שיחד עם אשתו הם יצלחו את כל הקשיים.

ישנן עוד דוגמאות, אך אחר שהתמונה ברורה אני רוצה לשאול שאלה קשה. כהקדמה למתן תורה מספרת התורה שיתרו חותן משה שמע את כל הניסים שנעשו לבני ישראל "ויחד יתרו על כל הטובה" ליבו התמלא חדוה (שמות יח/ט). כולם מלאי התפעלות מהיושר האמיץ שלו. "שמעו עמים ירגזון" (שמות טו יד). כולם התהפכו במיטה על הצד השני והמשיכו לישון. איש אחד נכבד עם מעמד וקריירה שמע שיש כזה דבר ולא נותר אדיש אלא מיד עשה כברת דרך ארוכה למדבר לבוא לראות לשמוע ולהצטרף. לא יכול להיות משהו יותר יפה ואציל מזה. היה בדור האחרון אורי זהר ז"ל אחד כזה. והנה באים חזל ותוקעים קוץ בבלון: "ויחד בשרו נעשה חדודין חדודין" (סנהדרין צד/א מובא ברש"י שמות יח/ט). הוא הכיר את מצרים מקרוב, ידע את גודל האימפריה הזו, כמה אוצרות, כמה פפירוסים, כמה חכמה, סיכומים. בתנ"ך ישנו מושג "חכמת מצרים" (מלכים א' ה/י). עד עצם היום הזה מתעמקים מלומדים במה שהם מגלים בפירמידות ובשאר הגנזכים הארכיאולוגיים, וכל זה שקע במצולות. זה נתן ליתרו דקירה בלב. למרבית הפלא בדיוק ברגע הכי יפה שלו חז"ל נזכרים לציין זאת. למה? התשובה היא שלא הצגתי נכון את התמונה. הדקירה הזו היא צל"ש ליתרו. כשאנו שומעים שמצרים שקעה, בבל שקעה, גילגמש, תחפנחס, חמורבי ועוד, כל העבר שקע, כל אחד אינו אלא רבע עמוד בספרי היסטוריה עתיקים. אבל מי שחי בתוך מצרים, ראה נשם והיה שותף, בשבילו זה רומח גדול בתוך הלב. כתוב כאן שאף על פי כן הוא הסכים להזניח את כל מה שהוא ידע ראה השקיע והיה שותף ולנסות דרך חדשה. לכן זה מוגדר ויחד. זה לא הצטער. זה שמח. אבל שמחה של כיבוש. שמחה של אתגר שהצלחתי לכבוש.

אם היינו מסיימים את הדברים במאמר עצמו, היה זה מאמר נאה לחג השבועות.

אך מאחר שבפינה זו אנו עוסקים גם בעולם היין, ראוי להוסיף נקודה נוספת. אמנם יין הוא משל לסודות התורה, אך כאן נעסוק בפשט הפשוט.

יין אינו דומה לשום משקה אחר. מיץ תפוזים, קפה או קולה נעשים לפי מתכון קבוע. ביין אין מתכון. היינן ממתין לראות מה עשה הקיץ בכרם. אמנם ביקב בוחרים את הענבים המשובחים ומעניקים להם תנאים נאותים, אך כל אלו אינם יוצרים את היין אלא רק שומרים עליו שלא יתקלקל. אם בסופו של דבר מתקבל יין שאינו יכול להימכר במחיר ראוי, הרי שהיינן לא רק שלא הרוויח אלא הפסיד. ענבים משובחים עולים כסף, פועלים עולים כסף, והמרתף ממוזג כל הקיץ.

ואז מגיע הרגע שבו פותחים מיכל גדול לאחר שבועות של תסיסה, ומגלים שהיין משובח. באותו רגע מתעוררת בלב היינן תחושה של חדוה. בעונת הבציר הלב היה מלא תקוה וחשש, אך מלבד להמתין ולהתפלל לא היה בידו לעשות דבר. יש ייננים שישנים בתקופה זו בין החביות, לא כדי לפעול אלא כדי לשמוע את נשימת התסיסה העדינה שאינה נשמעת בבית, ועל כן אינם יכולים להרדם בלעדיה.

וכעת המאמר עולה לאוויר, ואתם נזכרים שאין לכם יין מתאים לחג השבועות. הארוחה חלבית, וישנם יינות המתאימים למגוון סוגי גבינות. לפני שאתם באים לשאול, בדקו במטבח אם יהיו גבינות שמנות כגון גבינה צהובה מותכת או גבינות יבשות ומלוחות, או אולי גבינות קלילות. לכל סוג יש יין מתאים. אך אינכם חייבים להסתבך, שכן מה שכל אחד אוהב באופן אישי חשוב יותר מכל חוות דעת מקצועית. אין זו אשליה. כבר אמרו חז"ל כשם שאין פרצופיהם דומים כך אין דעותיהם שוות. היינן מציע את הממוצע, אך טעמו האישי של כל אדם הוא הקובע.

על כל פנים יש שפע גדול ברוך ה', וחבל שלא באתם כמה ימים לפני ערב החג. ועוד יש לזכור שחג השבועות צמוד לשבת. מתחילים במה שנותר מן החג, ואם יחסר ראוי שיהיו במזווה לפחות שני בקבוקים נוספים, כמובן לפי גודל השולחן ומספר הסועדים.

ובכל זאת, מי שעדיין לא הספיק להיערך, דלת החנות שלי פתוחה גם בערב החג. אפשר להיכנס בנחת, לשאול, לטעום, ולהצטייד ביין הראוי לכבוד היום הקדוש. יש מבחר גדול, יש יינות המתאימים לכל שולחן ולכל טעם, וכל אחד יוכל למצוא את מה שלבו חפץ בו.

כך תזכו לשמחת חג של תורה וחדוה, מן הכרם של מעלה ומן הכרם של מטה גם יחד.

לחיים, חג שמח שבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר