בראשית תשפ"ו
סיכום הבריאה מקבל מהקב"ה אישור ואף ציון לשבח:
"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"(בראשית א/לא). מסתבר שהתורה מגדירה 'טוב מאד' אחרת מאיתנו.
הבה נמחיש: מטוס יוצא מושלם מהמפעל, ומקבל ציון "טוב מאד". הנוסעים מוזמנים לעלות, לשבת, להתרווח ולזכות בטיסה נעימה, שקטה ובטוחה. אבל אם כל נוסע היה צריך לקחת איתו כלי עבודה, לחזק את הדלתות, לייצב את הכנפיים, לתחזק את אביזרי הבטיחות וכדומה, לכזה מטוס לא היינו מעניקים ציון 'טוב מאד'. לכאורה, זה מה שה' עשה.
מסתבר שכל זה הוא רק ביחס לבני האדם. הבריאה כולה מושלמת, כל פרודה בודדת נמצאת בדיוק במקום שלה, לא חסר שום דבר, ואין שום דבר מיותר. בהמה נקראת כך, כי זה מרכיב את צמד המילים 'בָּהּ מָה', כלומר, יש לה את כל מה שהיא צריכה.
לשלמות זו יש יוצא מן הכלל: בני האדם. כבר בערש הבריאה קיבל אדם הראשון ארגז כלים, שאפילו צבת הייתה בו (אבות ה/ו). קרנפים ודולפינים אינם זקוקים לכלי עבודה. גם הגוף שלנו זקוק לתיקון ולהסרת הערלה. אנו זקוקים ל'תיקונים' על כל צעד ושעל. זה לא חסרון בבריאה, אלא תכנון מראש. לכולם יש בעולם מקום, ואילו האדם צריך לבנות זאת לעצמו.
על כן, בסיכום הבריאה נאמר: "[בשבת] שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב/ג). אנו רגילים לפסוק זה, כי מאז היותנו ילדים שמענו אותו בכל ליל שבת בקידוש. אבל צמד המילים "בָּרָא לַעֲשׂוֹת" אינו מסתדר, כפי שלא ניתן לומר 'עָשָׂה לִבְרֹא'. מבאר הנצי"ב זצ"ל: 'ברא' זה מה שה' יצר, ו'לעשות' הוא השאיר לנו. לכן מיד אחר כך אומרים 'ויכולו', ומי שעושה כן, נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית (שבת קיט/ב). יש לשים לב, 'שותף' זה 'תשפ"ו'.
ישנן שתי דרכים לעשות שותפות עם הקב"ה, או על ידי 'סור מרע', ואכן בשבת אנו לא עושים שום מלאכה, או על ידי 'עשה טוב', בפעילות מבורכת כל השבוע. חכמי המדרש דנים על איזו משתי הדרכים בחר ה' להשתית את התוכנית האנושית (בראשית רבה ב/ה), מפני שלמעשה אנו זקוקים לשלב את שתיהן. לאחת קוראים 'אהבה', והשנייה 'יראה', והן כמו שתי כנפי היונה, שתתקדם רק כשתחתור בשתיהן.
כיוון ששני הכוחות קיימים בבריאה, ואנו נדרשים להשתמש בהם באופן מאוזן, ישנה אפשרות להציג דוגמאות מהרבה שטחים, וכמובן שאני בוחר באלכוהול. זה הרי הנושא שעליו מושתת המדור שלנו.
את הכהל לא גילה ולא המציא האדם. הוא קיים בצורה הזו מאז בריאת העולם, ונמצא בטבע במקומות רבים. הגבעולים של צמחי המים רְווּיִים בכהל, על כן הם אינם מרקיבים. כמו כן, אם תמעכו קליפה של תפוז ליד נר, תראו כיצד להבות קטנות קופצות מהנר אל הקליפה, כי התזתם כהל על האש. קל להפיק אותו. תסיסה של כל פרי מתוק יוצרת כהל. כאשר ביער נופלים פירות אל שלולית רדודה, התסיסה שלהם יוצרת מעין בירה זולה, ופילים אוהבים לשתות אותה.
אבל למעשה, אין מעיין או נחל של כהל. זה דבר שהאדם למד לייצר. ולכאן מגיעה הנקודה המרכזית שעליה נסוב המאמר: מה עושים עם התוצרת?
בהרבה תרבויות ודתות בעולם הרחב, נחשב הכהל כדבר מאוס, ובחלק מהן אף נאסר באופן מוחלט. מאידך, במקומות אחרים ישנה תרבות מאד מפותחת סביב נושא זה. אצלנו ישנה לכהל התייחסות גם חיובית וגם שלילית. ישנם הרבה פסוקי ומאמרי שבח, וגם להיפך, כפי שידוע. ברור שההבדל ביניהם הוא אך ורק בכמות, באופי ובמטרה. הרי לנו דוגמה ברורה לשני הצדדים של אותה מטבע.
זמן כה קצר אחר חג סוכות, אינו זמן לקנות יין, אלא לגמור תחילה את כל מה שנותר. יין משתבח רק כשהוא מאוכסן באופן מתאים. מה שיש לכם בבית, אל תשאירו לפסח או לסוכות הבא.
אצלנו, ברוך ה', התחדש מלאי של יינות משובחים, אחר ירידת המפלס בעקבות החגים. ובעזרת ה', נשמח לשרת אתכם הלאה והלאה.
לחיים, חורף בריא ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
