יין זה סוד בגלל שתי סיבות

א _ שניהם בגימטריה 70.
ב _ לוקחים ענב קטן ומתוק, מועכים ופוצעים אותו, ובתהליך כימי שעובר עליו, מתגלים סודות ונחשפים טעמים וריחות, שלא מובן איפה הם התחבאו בתוך הגרגיר הזעיר הזה. כך ממשיכים להם הטעמים והריחות להתפתח, ולהשתנות בהתאם לאורך הזמן שהיין מתיישן ובהתאם למקום התיישנותו.
כנראה שיש ביין 70 טעמים וריחות, ממילא אין כאן שתי סיבות, אלא רק בגלל סיבה אחת היין הוא סוד.

מעט היסטוריה

מאז ומתמיד היו בארץ ישראל כרמי יין. אפשר לראות זאת בגתות העתיקות שמתגלות בחפירות ארכיאולוגיות רבות שפרושות בכל הארץ. בתקופות מאד קדומות, עוד לפני שאברהם אבינו הגיע מחרן לארץ ישראל, שיגשגו כאן כבר יקבים, שמיעוטם כאמור נחשף בחפירות ארכיאולוגיות. בתקופת בית המקדש היו גתות בכל אזור חבל יהודה. כך היה גם בתקופות מאוחרות יותר, בצפון תל אביב נמצאה גת מהתקופה ההלניסטית , ומהתקופה הביזנטית בלוד ובראשון לציון ועוד. בנושא זה כבר נאסף הרבה חומר ונכתבו מאמרים (ברושי, 1985) באזור ההר הפכה גפן היין לגידול מרכזי, ובמרחב זה נותרו אלפי גתות במגוון צורות. במהלך התקופה הביזנטית התפתחה תעשיית היין בערי הנגב. שרידי כרמים המבוססים על מי שטפונות ונגר עילי פרושים בהר הנגב. ובערים דוגמת עבדת ושבטה נתגלו מבני גתות משוכללים וגדולים (ויקיפדיה).
בשנות השמונים של המאה שעברה הגיע הברון אדמונד דה רוטשילד ובנה שני יקבים בארץ ישראל, תחילה בראשון לציון ואח"כ בזיכרון יעקב. כמובן שהוא עזר ושלח חקלאים מצרפת, כדי שילמדו את המתיישבים כיצד נוטעים גפנים ואיך מטפלים בהם. יחד עם זה היו בירושלים גם יקבים וותיקים: יקב 'אשכול' ויקב 'אפרת'.שעליהם כתבתי במאמר אחר.
ביקבים אלו ייצרו בעיקר יינות מתוקים, ובעיקר לצורכי דת. שהרי רוב היין ששותה הציבור הדתי, הוא בשמחות, שבתות וימים טובים.
בתקופת הברון רוטשילד ניסו לייצר גם יינות יבשים, אבל ההצלחה לא האירה להם פנים. כי שיטת הייצור שהתאימה לאירופה, לא עלתה יפה בארץ ישראל. רק אחרי כמה שנים, עם לימוד האקלים הארצישראלי, והתפתחות הטכנולוגיה והקירור, התקדמו ועשו יינות טובים יותר ויותר.

במקביל להתפתחות תעשיית היין, גם האנשים למדו להכיר, להבין ולאהוב יינות טובים יותר ויותר. כך התפתחו במקביל המצרך והצרכן. וזה הביא להאצה רבתי באירועי יין, הכוללים תערוכות, תחרויות, טעימות, מפגשי יין, סיורי יקבים, סדנאות של לימוד יין. שאני גם יוזם ואחראי על חלקם.

המון הזמנות מסוגים אלה מגיעות אלי, ובמגבלות הזמן, אינני יכול להשתתף בכולן, אבל במעט מהן אני מציג נוכחות, ועל חלקם אשתף בשמחה את הקוראים.

אחד מהם הוא של ידידי איתי, שעושה ערבי יין במסעדת דליקטס - שף, יש שם חדר אירועים פרטי ונוח, לאירועים מיוחדים שמלווים בכיבוד חלבי, פסטות, סלטים, סושי ועוד.
בערב ההוא שאני השתתפתי, מבקש איתי ואף מצליח לחשוף בפני ציבור לקוחות פוטנציאלי, יקב בוטיק צפוני, בשם "שטו ראמו", יקב שמתיימר לפי שמו ותמונת התווית שלו להיות יין בורדו ישראלי.
כך סביב שולחנות ערוכים ואווירה פסטורלית נהדרת יושבים המשתתפים, שמתגבשים מכל קצוות הארץ, שומעים על היקב וטועמים מיינותיו, משהו שנקרא: "טעימת אורך", טעימה של כמה בצירים, והשוואה ביניהם.
בסוף כזה ערב אפשר לקנות מהסוגים המגוונים של היינות הללו. אבל פטור בלא כלום אי אפשר , לכן אציין לשבח רק את היין של היקב "שטו ראמו" שהכי הרשים אותי, יין בשם "חוסן". זהו בלנד של קברנה מרלו ושיראז. אבל כאמור, זה לא סותר את שאר היינות הטובים של היקב.

אירוע יין נוסף ערך ידיד אחר שלי בשם אריה, עליו ועל אוסף היין המרשים שלו אפשר וצריך לכתוב בנפרד, כתבה ארוכה ומרתקת. רק בכמה מילים אספר שאריה התחיל לאסוף יין לפני כעשר שנים. וכך הוא היה מסתובב מיקב ליקב וטועם בקבוק אחר בקבוק, וכששם עין על בקבוק מסויים, מיד שם גם עליו גם את היד, לא, סליחה: את שתי הידים! וקונה ממנו עשרות בקבוקים שהצטברו במהלך השנים להרבה יותר מעשרת אלפים בקבוקים, שעומדים למכירה. אבל במקביל למכירת היין, יש לאריה גם חדר אירוח שקט, וכשנמצאים בו אין קליטה בטלפון. בסידרת מפגשים יושבים כחמישה עד עשרה אנשים, טועמים יינות מהאוסף שלו, ובמקביל שותים גם תה סיני, שעשוי בצורה אוטנטית ובכוסות סיניות מקוריות עם שכבת בידוד כפולה. אבל שלא נטעה, זה ערב יין ולא מסיבת תה.

ובחזרה לסדנאות היין שאני עורך, סדנה כזו לא מלווה בתוספת של אוכל ושתייה, שם יש רק יין, ואולי מעט בייגלה על השולחן זוהי בעיקר סדנה לימודית על כשרות היין בהלכה ואגדה, סוגי יין ודרכי עשייתו מפגש כזה כולל הרצאה בלווי מצגת ואני מביא את כל הנדרש: כוסות, חולצים, מרקקות וכמובן את היינות. כארבעה סוגי יין מהקל עד הכבד והיקר.

אחרון אחרון חביב, "קורקי". 'בר-יין' כשר שנפתח לאחרונה בירושלים. המקום קטן וחמים, התפריט שם הוא כמובן יין. הם מציעים שם מגוון אפשרויות שמתחלפות כל כמה שבועות. או לקבל את אותו זן של ענבים מכמה יקבים, או טעימת כמה זנים של אותו היקב. כל זה מגיע בסידרה של כוסות מסודרות, לפי החלטתו של אייל או אביתר, בעלי המקום האדיבים, כמובן שבתוספת ליינות הנבחרים שמגישים שם יש גם אפשרות להוסיף סלט קטן מלווה בגבינות טובות ולחמניה אבל הדגש הוא על היין.
וכך יש עוד ועוד אירועים וסדנאות שהבאתי רק את חלקם הקטן.
אבל הדבר החשוב לציין מה שנכון בכל מקום ששותים יין, מי שרוצה להיות בניוטרל ולשתות ולא להשתמש במרקקה, צריך לבוא עם חבר שלא יטעם, כדי שהחבר יקח את ההגה בחזור.

לחיים
שרגא