פעם כששומר תורה ומצוות היה בחו"ל

וצריך היה לעשות קידוש, זה לא היה פשוט; צריך ללכת לשוק, לקנות אשכול ענבים, לסחוט אותו, והנה לכם כוס מיץ ענבים טבעי לקידוש, אבל זה היה ממש מזמן, כשלא היתה לו אפשרות אחת, ממילא זה אפילו לא היתה שאלה של "קל או קשה", כי זה מה שהיה, וכל מה שצריך _ עושים.

היום השתנתה התמונה. יש הרבה יקבים כשרים למהדרין, כמעט בכל מדינה בעולם, ובמדינה קטנה ונידחה שאין יקב, יש חנות יין גדולה, שיש בה פינה מכבודת של יינות כשרים. את המיקרו-קוסמוס הזה, פגשנו ביום שני בערב במלון לאונרדו סיטי ברמת גן.

"צור עולם של יין", הינה חברה ליבוא יינות ומשקאות אלכוהוליים לישראל ממגוון מדינות בעולם, [צרפת, קליפורניה, איטליה, ספרד, פורטוגל, ארגנטינה, ניו זילנד, ועוד]. המכנה המשותף של כל היינות והמשקאות המיובאים, הוא שהם כשרים למהדרין.

"צור סוכנויות" מייבאת את רוב היינות מחברת ROYAL WINE השייכת לתאגיד המזון הכשר, מהגדולים בעולם. וכמו חברה מכובדת כזו שמכבדת את עצמה ואת לקחותיה, היא עושה אירוע שנתי להשקת הקטלוג החדש, עם תוספת של היינות החדשים שייתווספו במהלך אותה שנה, ואינם מופיעים בקטלוג של שנה שעברה.

כך היה עוד מפגש מעניין של חברים, שפוגשים אותם כמעט בכל אירוע יין גדול. גם הפעם נפגשו עשרות ואפילו מאות אנשים לחגיגת יין בינלאומי.

באולם הגדול עומדים מסביב דוכנים, כשעל כל דוכן יש למעלה מעשרה סוגי יין השייכים למדינה מסויימת, ודגל המדינה פרוש לאורך הדוכן, מיידע ומכוון את האנשים לארץ מוצא היין.
במרכז האולם ישנם דוכני אוכל, עם מנות קטנות, כמו שנהוג לקרוא להם בספרד: 'טאפאסים'. גם המנות הללו ממותגות בהתאמה למטבח שמאפיין את ארץ המוצא של היינות.

עוד לפני הכניסה, נותנים לכל משתתף עט לרשום את התובנות שלו מהיינות, הטעמתם והתאמתם אל האוכל הנלווה. בקטלוג מהודר יש את תמונות בקבוקי היין, עם כמה מילים על כל יין, מאיזה חבל ארץ הוא, מרכיבי היין, וכדו'.

 וכך; חמוש בכוס יין וקטלוג מהודר, צעדתי לאולם התצוגה.

צייתתי למאמר חז"ל: בכל פינות שאתה פונה, לא יהיו אלא דרך ימין (יומא יז/ב), לכן מיד עם כניסתי, פניתי ימינה. איני יודע אם המארגנים תכננו משהו בנידון, אבל למעשה הדוכנים הראשונים מימין, היו של ליקרים, ואפילו משובחים, משפחת השמרלינגים משוויץ, משפחת הוולדרס מהולנד, הרמן ג'ינסן ועוד ועוד, אבל ליקרים שותים בסוף, לא מתחילים איתם.
לכן נאלצתי לדלג אותם, המשכתי והגעתי לדוכן 'איטליה'.

'קיאנטי' הוא שמו של אזור באיטליה, במחוז טוסקנה שבמרכז הארץ. שם מייצרים יין אדום, שעשוי בעיקר מענבי 'סנג'ובזה'. יין זה נקרא 'קיאנטי', על שם אזור הצמיחה שלו. כל איזור 'קיאנטי' מחולק לשבע רמות איכות של איזורי יין. הגבוה ביותר נקרא 'קלאסיקו', והסימן שלו הוא תמונה של תרנגול שחור.

'קיאנטי' כשר כבר טעמתי פעם ופעמיים, אבל מעניין ומשמח לראות שיש עוד יקבים איטלקיים שנכנסים ונמצאים במעגל היינות הטובים והמיוחדים.

'ברטנורא' מוכר בעיקר בזכות יין המוסקטו המבעבע [הבקבוק הכחול] אבל לא רק את זה יש ל'ברטנורא'. יש להם כמה וכמה יינות מתוקים, ויבשים, אדומים, ולבנים. גם בסידרת המבעבעים יש לבנים, וורודים, מתוקים ויבשים. וכאמור גם 'קיאנטי' טוב, שהתחלתי איתו את טעימת הערב. אני חייב לספר לכם שאיתו גם סיימתי.

תכלס ליין הזה קוראים "עובדיה אסטייט קיאנטי" הוא כמובן עשוי מענבי סנג'ובזה ומעט מרלו, 14.5% אלכוהול, יין בעל גוף בינוני, עם טעמים של פירות יער ודובדבן.

משם המשכתי לעמדה הספרדית, להכיר עוד את יין ה'ריוחה' הספרדי, שמייצר אותו יצרן ספרדי בשם 'רמון', מכרמים עתיקים שמקיפים את העיירה 'הרו', שנמצאת באיזור היין 'לה ריוחה' שבצפון ספרד.
שם היו שני בקבוקים זניים, אחד 'מטמפרנילו', והשני 'גראנש'. שניהם יינות מענינים, מתובלים מעט, וטובים.

עכשיו הבה נעלה מעט צפונה לכיוון צרפת
היו המון יינות צרפתיים, מכמה איזורי יין, 'אלזס', 'שמפיין' [שמפניות אם שאלתם]. אבל האיזור המוכר יותר, זהו איזור 'בורדו', על כל החלקים שלו; מ'מדוק' דרך 'פומרל', 'סנט אמיליון', ועוד. כמובן שלא אלאה אתכם בכל היינות שיש שם, אבל אציג כמה מהמיוחדים שטעמתי.

'שטו גרייסק' chateau greysac שנמצא ב'מדוק'. זהו בלנד של 4 זנים, 12.5% אלכוהול, נפתח בריחות דומדמניות שחורות, ועץ, יש בו טאנינים קלים, כייף לשתיה.

'פאוויון דה לאוויל פויפרה 2014' Pavillon de Leoville Poyferre. הוא גדל בסנט ג'וליאן שבבורדו, בלנד של שני הזנים המובילים; קברנה ומרלו, 13% אלכוהול.
גפנים צעירות, מאוזן, פירותי, יין קל לשתייה. 18 חודשים בחביות.

'לה רוש דה יון פיג'אק' Les Roches De Yon Figeac, שנמצא בסנט אמיליון שבבורדו
בלנד של מרלו, קברנה פרנק, ופטיט וורדו. 14% אלכוהול.
מגפנים שצומחות באדמה חולית – חרסית. זהו יין נגיש מאד, ואפשר להנות ממנו כבר עכשיו.

נעבור ליינות ארה"ב, גם שם יש מבחר גדול מכל הסוגים והצבעים. אבל אני רוצה להתמקד רק במעט שבמעט מהם.
יין כבד ובעל נוכחות מנפה וואלי שבקליפורניה, 'הגפן' 'Hagefen' קברנה סוביניון, 13.5% אלכוהול. יין עשיר בריחות ובטעמים של פירות בשלים, וטעם שיורי מצויין.

שניים אחרונים וחביבים של "יקב הרצוג", שבהם אפשר לנסות להשוות אחד לשני, וגם לחפש את השונה, הם 'קברנה סוביניון' 'הרצוג' אחד מעמק נפה (napa valley) והשני מעמק אלכסנדר (alexander valley) שניהם בעלי 14% אלכוהול. אבל מה שמעניין, זה שהם שונים בטעמים. לשניהם טאנינים ברורים וחדים, אבל באלכסנדר; הטאנין הרבה יותר מודגש, וגם טיפה יותר מרגיש חמוציות עדינה.

מה שנשאר זה רק היינות של יקב 'פסגות' והיינן 'יעקב אוריה' אבל את זה נשאיר לביקור מסודר ביקב.