פרשת אמור תשע"ח, יקב ויתקין, גראנש בלאן 2017 

השבוע מופיעה בתורה רשימת כל החגים. השבת מהווה פתיחה לפרשה זו, והיא לא כתובה בניסוח של כל החגים שאחר כך, אלא פרשה קטנה בפני עצמה, שאחר כך כתוב שוב: "אלה מועדי ה' מקראי קודש" ומתחילה הרשימה. כלומר: לשבת יש עצמאות.

היה פעם איש פשוט, שפתח את חנותו בשבת, ואילו ביום הכיפורים הוא היה בבית הכנסת, מהבוקר עד הערב.
ניגש אליו אחד המתפללים ושאל: "היודע כבודו ששבת חמורה מיום הכיפורים"? האיש שמח לשמוע זאת, ואמר: "אם כן אפתח את החנות ביום כיפור".
המוכיח נבהל מהתוצאה השלילית של כוונתו הטובה, ואמר לו: "איני בטוח שזה כך, הבה נשאל את הרב".

הרב שמע את השאלה ואת הרקע שלה. פנה אל פותח החנות ושאל אותו: "ראית פעם ספינת שעשועים"? המשיך הרב ואמר: יש בה חדרי אוכל מפוארים, אולמות מאובזרים, הופעות מרהיבות, קונצרטים, כלי זמר, פינות שתיה מכל הסוגים, ועוד ועוד. הכל מתוחזק באופן מעולה, את השטיחים מנקים שלוש פעמים ביום, עץ מהגוני מבריק וכו'.
דע לך, בירכתיים יש גם סירות הצלה, אחת לכל 150 איש. הן קשורות זו לזו במקום חשוך, מאובק ואפל, בלי צבע ובלי ברק.

שאלה לי אליך, המשיך הרב: "מה חשוב יותר, חדרי האוכל או סירות ההצלה"?
"סירות ההצלה" השיב האיש בלי היסוס".

"מדוע לא מתחזקים אותן כראוי"? המשיך הרב ושאל.
"כי... כי... אאאהאאה... בגלל ש...

הרב שיחרר את האיש מהמבוכה, ואמר לו: "לא צריך אותן ביום יום, אבל כשצריך אותן, שוכחים בין-רגע מכל הפאר ומתמקדים אך ורק בהן.

זה ההבדל: יום הכיפורים הוא סירת הצלה, אם לא נקפוץ אליה פעם בשנה, אולי לא נצליח לעבור את השנה בשלום. אבל השבת היא חדרי האוכל של כל השנה. בשביל חדרי האוכל בנו את האונייה ולא עבור סירות ההצלה.

את השבת פותחים אנו בקידוש על היין, לא חשוב איזה יין יש באוניית הפאר, לכל אחד ואחד מאתנו יש בית ומשפחה, זו האונייה שצריך לתחזק באופן נאות ומכובד. כל אחד מאתנו הוא הקפטן בספינת הפאר שלו.

היינות של פסח כבר נגמרו, והשבוע צריכים אנו להתמקד בחדר האוכל של האונייה, ולפתוח את השבת בקידוש על משהו חדש.

אנו נצטרך לוותר קצת על השמרנות ולקראת הקיץ נתחיל להמליץ גם קצת על יינות לבנים. יש מהם מצוינים כל כך, שאני חייב להקדם באזהרה, לא לגמור את כל הבקבוק מיד ולבד.

אבל בינתיים קפץ לביקור אצלינו גנרל חורף לכמה ימים אז לכן אמליץ על יין לבן למטיבי לכת...

"גראנש בלאן" הוא זן שבודדים עושים ממנו יין בארץ, הגראנש הלבן בתור יין זני הוא יהיה קצת קשה לשתיה לכן צריך לאזן אותו עם ענב אחר, וב"יקב ויתקין" עשו ממנו יצירה מושלמת כשערבו בו מעט 'רוסאן' שמוסיף פירותיות ומינרליות ליין.

יין לבן בדרך כלל שותים אותו קר, אבל את הגרנאש בלאן שותים בטמפרטורת החדר אולי טיפה יותר קר. וככל שהוא ישאר בכוס יתפתחו בו ריחות וטעמים שונים ומעניינים.

מתחיל בעשבוניות מרירה ומתפתח לריחות של הדרים ומאפים. לדעתי זה יין שחייב אוכל לידו, ועוד תובנה שהיין הזה נתן בי שיש דבר כזה "מרירות נעימה".

כשרות: O.K. , חרדים - הרה"ג אשר אנשיל כ"ץ ורבנות מקומית.
מחיר 125 ₪.

לחיים ושבת שלום
שרגא

לעמוד היקב