פרשת אחרי מות-קדושים תשע"ח, סובאז' קברנה סוביניון, יקב יפו.

בפרשת השבוע נאמר האיסור: "לא תקום ולא תטור".

כיצד זה קורה בפועל?
מבקשים מצר -עין קרדום, והלה אומר: "איני רוצה"!
השכנה מבקשת נפה, והקמצנית משיבה: "קניתי אותה עבורי".

הקמצנים טוענים: "הבית הוא המבצר שלנו".

זו לא עבירה להיות קמצן, אבל מי שמבקש להעניש אותו עושה עבירה.
למה ומדוע? כי הקמצנות מענישה את עצמה לבד.

בשבוע שעבר למדנו על צרעת הבית, שהכהן מצווה להוציא את כל הכלים, וכשהשכנים רואים מה היה שם והוא אמר "אין לי", הם אומרים: "תבוא מארה בבית שלא השאיל כלים". הם לא מקללים, ולא אומרים: "הלוואי שתבוא קללה", אלא צופים את העתיד.

לקמצן של השבוע השכנים לא אומרים כלום, כי הם אינם יודעים מה יש לו. אבל למעשה רובצת עליו הקללה של כל הקמצנים.

כיום יש בשוק בקבוקי יין קטנים אישיים, אבל בזמן המקרא והתלמוד, היין היה נמכר בחביות, ואחר פתיחת החבית, לא ניתן לשמור את היין זמן רב [יש באתר מאמר על "שולח יד בפיקדון"].

הנה הקללה של הקמצן השומר את הכל לעצמו, הוא מצליח לשתות 5% מהחבית, ואת השאר לשפוך. זאת אומרת שהוא בעצמו מביא עליו מארה, צמצום והתכווצות. חז"ל קוראים לזאת: "עכבר הרובץ על דינרי זהב", הוא אינו יכול לאכול אותם, ואפילו לא יודע את ערכם. גם הקמצן אינו יודע את ערכה של הפתיחות, אלא שמח במועקה של בית סגור ונפש מצומצמת.

אם היה פותח חבית, ומזמין בני משפחה ושכנים, היו כולם מברכים אותו, גם הם מזמינים אותו, עושים איתו עסקים, ומאפשרים לו לפרוח, ובגלל צרות העין, הוא מעדיף לראות את היין מתקלקל במרתף.

כמה חבל שהיין לא בא היום בחביות של 10 ליטר... אבל לעומת זאת יש יינות טובים במחירים סבירים ואפשר לקחת מהם כמה בקבוקים, אחד מהם זה היין מסדרת 'סובאז' Sauvage' של 'יקב יפו' קברנה סוביניון עם מעט קריניאן, יין נעים לשתיה עם מגוון של ריחות וטעמים, פירות עדינים, תבלינים וטעם שיורי ארוך.

70₪ אלכוהול:13.5 כשרות:o.k. ובד"צ בית יוסף.

לחיים ושבת שלום

שרגא

לעמוד היקב