פרשת ויקהל תשפ"ב, קאיומי קברנה סוביניון 2004, יקבי כרמל

השבוע יש לנו בבית הכנסת את פרשת 'שקלים'. השקלים נועדו לחבר אותנו לחטיבה אחת של שותפים, מקריבי קרבנות ציבור.

על כח הציבור ישנם הרבה הסברים ועוד הרבה דוגמאות על זכות הרבים, אני אציג את החלק שלוקח היין בנושא זה, ובדרך אגב ניווכח בברכה: "המבדיל בין ישראל לעמים", דווקא על רקע היין. חז"ל אומרים: כאשר יהודים אוכלים ושותים, מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות, אבל הגוים שאוכלים ושותים מתחילין בדברי תיפלות (מגילה יב/ב).

הנה דוגמא: קבוצת חסידים ערכו התוועדות, והבינו שבלי 'משקה' זה לא יהיה אותו הדבר. שלחו את הנער הצעיר שביניהם, יוסף יצחק שניאורסון, אשר לימים יתפרסם כ'האדמו"ר השישי' בשושלת חב"ד, והטילו עליו לחפש משהו. החנויות כבר היו סגורות, לא התייאש, הסתובב ומצא גוי שכור למחצה, עם בקבוק וודקה ביד, בקש לקנות ממנו, והציע מחיר כפול, הגוי לא רצה, הציע הנער פי עשר. השיב לו הגוי: "מה זה עשרה רובל? כשאני מרוקן את הבקבוק לתוכי, כל מוסקבה שלי". חזר הנער בשמחה, ואמר: 'משקה לא מצאתי, אבל זכיתי בהבנה חשובה. כשיש לנו אמונה חזקה בה', לא רק מוסקבה שלנו, אלא כל העולם שלנו".

על כן יש מצוה לשתות בפורים 'עד דלא ידע', כי אם באמצע השנה יאמר לפתע מישהו: "כל ניו יורק שלי", הרי יהיה לבוז, וממילא הוא לא יאמר, ואף לא יעז לחשוב כך, לא-כן בפורים, הוא מעז לומר ואף לחשב שכל אמריקה שלו. אם לא נחשוב כך, כיצד היא תהיה שלנו? כיצד נצליח לכבש פסגות? על ידי שנלמד לעשות רק מה שבאמת נכון, ולא מה שיאמרו או לא יאמרו אנשי הסביבה.

מכאן אל האחדות באווירה של מחצית השקל. בהתוועדות אחרת של חסידים, אמר הרבי שהאחדות היא מאד חשובה, אבל מטבע הדברים, עלולות לפעמים לצוץ מחיצות בין אדם לחברו, כוסית לחיים לא רק שוברת את המחיצות, אלא מעלימה אותן לגמרי, והרבי המשיל זאת בהלצה: איש אחד ביקש להרחיב את ביתו, לשם כך צריך להזיז את הקיר החיצוני שבין הבית לשדה הרחבה. נעמד מול הקיר ודוחף בכל כוחו, דוחף ודוחף והקיר לא זז. ראה זאת חברו ואמר לו: "חלב מעניק כוח", שתה שבוע ימים, כל בוקר שתי כוסות חלב, ואחר כך תצליח. שמע, ציית, שתה וכעבור שבוע הסתער על הקיר, והקיר נותר יציב. החליט לשתות עוד שבוע שתי כוסות ביום, ועדין הקיר לא נע ולא זע. כך היה גם בשבוע השלישי, ראה זאת אחד השכנים ואמר לו: תנסה פעם אחרת שתי כוסות וודקה. ניסה, ניגש להזיז את הקיר, וראה זה פלא, הקיר זז לבד, נמוג, התאדה ונעלם. זו נראית בדיחה, אבל כשבעם ישראל יש אחדות, לפעמים יש קצת קיר, כשנפגשים בשמחה, נעלם הקיר, כפי שאומרים חז"ל: "גדולה לגימה שמקרבת לבבות" (סנהדרין קג/ב).

אנו צריכים להתחיל להתכונן ל'לגימה' מקרבת הלבבות. כי בשבת זו כבר נברך את חודש אדר ב', ומברכת החודש עד פורים ועד פסח, זה זמן שצריך להספיק הרבה דברים, ואם נשאיר את היין לסוף, אולי לא ישאר רק מיץ ענבים, אבל ה'מציאות' ודאי ייחטפו.

אבל עוד לפני פורים לכבוד ראש חודש אדר ב' אספר לכם הפעם על יין מתיישן של 'יקבי כרמל' בן 18 שנים והיין חי, קיים ובועט כרם קאיומי 2004.

הצבע האדום כבר קיבל צבעי בגרות, הריח הוא של יין מתבגר, ריחות של פירות יבשים, אגוזים, מעט תבלינים. הטעם חלק, עדין ונעים. זה יין בשביל לתת מתנה למביני דבר, או למישהו שרוצה לברך את ברכת הטוב והמטיב (יש כמה וכמה תנאים לזה).

13.5% אלכוהול, הכשרות היא של הרב רובין, והמחיר 500₪.

לחיים, שבת שלום וחודש טוב

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב