סיפור נפלא מאוד סיפרו אנשים נאמנים, חסידים ואנשי מעשה, מה שבדידהו הווא עובדא-בו היה המעשה, ועמו קרה הדבר, בישבם יחד עם הרב הקדוש ר' זעליג ז"ל יחד במסיבה לסעוד יחד, עין בעין ראו מחזה נורא ממנו, שראה עתידות ממש.
ומעשה שהיה כך היה: כשהסבו יחד והחלו לשתות יי"ש קודם הסעודה, ואמרו 'לחיים', היה ביניהם אברך אחד וכשהגיע הכוס אליו ואמר 'לחיים' להרב ר' זעליג שישב בראשם, וענה לו כמנהג, הוסיף לו עוד בזה הלשון: "לך מכאן לביתך ותעתיק את העריסה ממקומה". והיה הדבר לפלא בעיני האברך, כי לא הבין כלל פירוש הדברים, אם כוונתו בפשיטות או דרך צחות ומליצה כדרכו בקודש, ולהוכיחו בשבט שפתיו על איזהו עניין אחר שמרגיש בו - כי היה דרכו של הרב הקדוש מורנו הרב ר' זעליג לדבר בלשון חכמה ודרך חידה - ולכן לא שת לבו להבין דבריו כמשמען ופשוטן, רק דרך חכמה ורמז לעניין אחר, כדרכו. והנה, אחרי איזהו מינוטין דקות ששהו בינתיים, ועסק מורנו הרב רבי ר' זעליג זצ"ל בדיבורים אחרים, הלכו ליטול ידיהם לסעודה. ואחרי הבליעה של כל אחד ואחר שתו עוד הפעם, כמנהג, וכשהגיע הכוס להאברך הנ"ל אמר עוד הפעם 'לחיים' למורנו הרב רבי זעליג וענה לו גם כן כנ"ל עם הדיבורים הנ"ל שהוסיף לו, והיו הדיבורים קצת באזהרה יותר ובלשון שאלה ותמיה בזה הלשון: "הלא כבר אמרתי לך פעם אחת שתלך לביתך מהרה ותעתיק את העריסה ממקומה". ובשמעם כך הפצירו בו האנשים אצלו שיעשה כן בפשיטות, בלא שום חכמה, באמרם: "הלא דבר הוא, ומה לנו לחקור חכמות? מוטב שתעשה ותקיים דבריו כפשוטן". אבל הוא לא שת לבו גם לזאת באומרו: "אי אפשר שיכוון רבי זעליג כפשוטו בזה, כי מה נפ"מ לו בזה שהעריסה שבביתי עומדת כאן או כאן?" והנה, אחרי שאכלו כל אחד חתיכת דג מלוח, קודם שסעדו מאכלי בשר, היו מוכרחים לשתות עוד הפעם כל אחד מעט יי"ש, ואמרו עוד הפעם "לחיים", וכשהגיע האברך הנ"ל לומר אליו ז"ל "לחיים" ענה לו, ואמר לו בהקפדה בזה הלשון: "זנב אתה שאינך שומע! הלא אמרתי לך שתלך לביתך להעתיק העריסה ממקומה, ואתה מתמהמה לך, לך! מהרה ואל תאחר". וכששמע כך לא אחר האברך הנ"ל מלעשות כן תכף ומיד, ורץ לביתו, ולא ידע מה לעשות יותר רק לקחת את העריסה ממקום שעמדה ולהעמידה במקום אחר באותו החדר - כאשר אמר לו מורנו הרב רבי זעליג ז"ל, ושב לסעודתו אצל מורנו הרב רבי זעליג ז"ל, ולא ידע על מה ולמה רומזים הדברים, אך מפני חשיבותו של מורנו הרב רבי זעליג ז"ל בעיניהם - שהחזיקוהו לבעל מדרגה כוח רוחני גדול היה מוכרח לקיים מצוותו. והנה, אחר כך, כאשר עבר איזהו זמן קצר כמו רבע שעה לערך , בא המבשר מביתו של האברך הנ"ל אליו לבשרו כי הצלחה גדולה ונס גדול היה מן השמים שלא עמדה העריסה עם התינוק על מקומה הראשון, כי פתאום נתקה המנורה של נחושת קלל ממוסרותיה שהיתה תלויה למעלה ממעל לעריסה, ונפלה ארצה. כן יעשה ה' יתברך נסים ונפלאות סלה.
הסיפור היומי(טלגרם)
