בעיר טליסט היו שנים עשר שענקעריס דהיינו מוזגי יין- בעלי בית מזיגה אשר הם שכרו הרעכט-זכויות מאדון העיר. והיה שענקער אחד אשר היה עני גדול ולא היה יכול לשלם הראטע-דמי השכירות בזמנו.
ויהי אצל האדון קאזאק אחד אשר הוא היה משולח מהאדון לתבוע הראטעס. והנה הקאזאק ציער תמיד את השענקער הנ"ל. כל מה שראה שביגיעה רבה שילם הראטע היה הוא לו לנוגש יותר ויותר, עד שהיה כשל כח הסבל ממנו. ויהי היום הגיע זמן פרעון הראטע ולא היה בידו פרוטה לפורטה ואף לא שווה פרוטה. ויפחד מאוד מפני הקאזאק לבל יהרוג אותו. וילך להבעש"ט ויבך לפניו במר נפש, כי חוץ מהיסורים שיש לו, יען שאין לו לפרוע הראטע, פחד לבו מפני הקאזאק אימת מוות. ויען הבעש"ט ויאמר: "לך לביתך ואל תפחד. היום תפדה ותרוויח אי"ה הרבה. ואם יחסר לך בל תפחד מפני הקאזאק, כי לא יוכל לעשות לך מאומה". ביום הזה היה יומא דשוקא והיה השפע שלו למכביר. ויהי בצהרים רץ אליו הקאזאק בכעס גדול אך לדורסו מפני שלא הביא הראטע. ויהי בבואו סמוך לד' אמות שלו נעשה כאבן, ולא היה יכול לזוז ממקומו. ויבקש מהשענקער לעזור לו. וילך השענקער ויספר להבעש"ט מהמאורע. ויאמר שפחד לבו מפני האדון לבל ידחה אותו מפרנסתו. ויאמר הבעש"ט: "צא החוצה ותאמר לו שיקבל עליו לבל יהיה צורר היהודים ושב ורפא לו". ויצא החוצה ויאמר לו כדברי הבעש"ט. ויאמר תיכף שמקבל עליו לבל יצער עוד שום יהודי כל ימי חייו. והנה אחרי אומרו דברים הללו וישב כאחד האדם. והוא מנה את המעות שפדה כל היום ויהי די פרעון הראטע והותר.
הסיפור היומי (טלגרם)
