סיפר הרב הגאון החסיד המפורסם מהו' יחיאל מיכל נ"י אב בית דין קהילת שעפס, שהיה מלפנים רב בעיר אסטראלענקי. והיה שם איש חסיד אחד, רבי חיים ליב, שהיה בילדותו משמש של הרב הקדוש הרב רבי שמואל מקארוב ז"ל. וסיפר מה שאירע לו שם,
היה מנהג סדר שלחנו הקדוש של הרב ז"ל בשבת קודש לקחת ב' בקבוקים יין אצל מוכר יין אחד שהיה בעיר, לכל סעודה, בשביל ברכת המזון. והוא היה השליח לזה, כי היה מסוגל לעשות כל עניין בזריזות. והנה זה המוכר יין הנ"ל היה מתנגד גדול להרב הקדוש הנ"ל והיה מכחיש כל העניינים הגדולים שסיפרו החסידים מהרב הקדוש הנ"ל. ועלה בדעתו לנסות את הרב הקדוש הנ"ל, ונתן להשליח הנ"ל ב' בקבוקים של סתם יינם, יין נוכרים האסור בשתייה , לראות אם הוא באמת איש קדוש, כי בהיות כן הוא צריך להרגיש ברוח קדשו קודם שתייתו, או שישמרוהו מן השמים שלא יאונה לו און, כמו שנאמר: "לא יאונה לצדיק וגו'" וכמו שאמרו גבי עובדא דרבי פנחס בן יאיר (חולין ה' ו') : "השתא בהמתן של צדיקים וכו' צדיקים עצמם לא כל שכן". והשליח הנ"ל לא חל ולא הרגיש מה שנתן לו, כי איך יעלה על הדעת דבר כזה? ובתום לבו נזדרז לשוב אל שלחנו של הרב הקדוש ז"ל. והנה פתאום, באמצע הילוכו, נפלו מידו הבקבוקים האלו ונשברו. והיה הדבר לפלא גדול בעיניו, כי ידע את עצמו לזריז ומתוקן לכל דבר, שמעולם לא שיבר שום כלי ולא נשחת שום דבר על ידו. וגם עתה הלך במתינות ובכל זאת לא עלה על דעתו דבר כזה שעשה המוכר יין הנ"ל. ושקל בדעתו מה לעשות: אם ללכת אל שלחן הרב ז"ל ולספר מה שקרהו, או אם לשוב למוכר היין לקחת בקבוקים אחרים, ולומר שנצרך לסעודה עוד ב' בקבוקים. והיה צר לו מב' צדדים: לשוב למוכר היין חשש, פן לא יאמין לו המוכר שנשברו ויחשוש על התשלומים. וללכת לבית הרב ז"ל ולספר גם כן היה בוש וירא, כי החזיקוהו לזריז ומוכשר לתקן ולא לעוות, ומעתה יהיה בעיניהם כמתעתע וכמתרפה בשימושו. והוסכם בדעתו שיותר טוב לשוב למוכר היין ולקחת בקבוקים אחרים תחתיהם, כי אמר "בין כך ובין כך צריכים שם יין לברכת המזון, מוטב לבלי להטריד שם את השולחן הקדוש, ואביא יין לברכת המזון. ומה שיהיה אחר כך בתשלומי המחיר, אין לי לחקור עתה מאומה. יהיה מה שיהיה, אך שיהיה עתה יין אל השולחן". שב השליח למוכר היין ואמר לו: "נצרך עוד ב' בקבוקים יין". המוכר תמה ואמר: "מה זאת? הלא ידעתי כי עוד לא קרה כזאת שיצטרכו יותר". והפציר בו שיספר לו האמת, ולא רצה כי היה מתיירא שיחשוש על תשלומי מחירם ולא יחפוץ ליתן אחרים. אבל מוכר היין הלזה, אשר ידע בלבו מה שעשה, לא רצה ליתן לו, עד שהיה נאלץ לספר לו האמת. ושמח המוכר ונתפלא מאוד וקידש שם שמים, ומאז החל המוכר הלזה לידבק גם הוא בהרב הקדוש ז"ל.
הסיפור היומי (טלגרם)
