כשמדברים על יקבים, צריך לקרוא לקו הירוק "קו היין"
צד אחד ירוק ובצד השני יין. המון יקבים קטנים כגדולים פזורים במרחבי יהודה, שומרון ובנימין.
לשם כך הבאנו לכם הפעם משהו שונה ומרענן, אנו יוצאים לשומרון, רק לקצה השומרון, קרוב לכביש 5. העיר הגדולה "אריאל" בירת השומרון מקבלת את פנינו ב"ברוכים הבאים", אנו אמנם ברוכים אבל לא באים, רק חוצים אותה ואת ככרותיה, יוצאים משער העיר והופ! בבת אחת נזרקים לתוך נוף בראשיתי מדהים, כביש צר וקטן מתפתל בין ההרים מוריקים. נסיעה של פחות מעשר דקות, סה"כ 6 ק"מ מהיציאה מאריאל עד היישוב 'רחלים', שלמעלה מ-20 שנה הוא עדיין היה לא לגמרי חוקי, רק לפני שלוש שנים אישרו אותו בתור היישוב ה-32 במועצה האיזורית שומרון.
ברחלים יש יקב אחוזה משפחתי [Estate Winery] לא כל אחד יכול לקרוא ליקב שלו Estate Winery. ישנם כללים ברורים להגדרה זו, יקב 'טורא' עומד בכבוד בכל הכללים הנדרשים. בעלי היקב הם גם הבעלים של הכרמים הנמצאים באיזור, ומכרמים אלה מביאים את התוצרת ליקב ושם מטפלים ביין בכל השלבים, סליחה, כמעט בכל השלבים, רק עד הביקבוק, את שלב השתיה הם משאירים לקונים לעשות, ויודעים שהם יזכו אחר כך בברכה הגונה.
כאשר אנו כבר מבינים שזה ביקור ביקב 'טורא', זה הזמן ללמוד משהו. פירוש המילה 'טורא' בארמית הוא 'הר'. היקב נקרא כך על שם הגפנים הגדלים במרומי הר ברכה, בגובה של 850 מטר מעל פני הים. אכן זה גם הר וגם ברכה. הר גבוה וברכה מרובה.
אנו כבר יודעים שיש איזורי גידול מועדפים לגפן, ככל שעוברות השנים מתברר שאיזור זה הוא מהטובים ביותר, בגלל מזג האויר המיוחד ששורר שם, כשבחורף צונחות הטמפרטורות ל-4 מעלות מינוס, ולפעמים גם שלג, גם בקיץ הלילות שם קרירים ונעימים, ואנו כבר יודעים שזה משבח את הענבים וממילא את היין.
הגפן צריכה קצת 'עקה' וקושי. סליחה, לא הגפן צריכה את זה, אלא הכורם או היינן דורשים את זה ממנה בכדי להוציא את הטוב ביותר, ובגובה כזה וקור כזה, זהו כנראה המינון הנכון שגורם לענבים להיות יותר מרוכזים וממילא היין עוצמתי.
כיום יש ליקב טורא למעלה מ-500 דונם של מטעים. לא רק יין הם מייצרים, אלא גם שמן זית, אמנם זה לא מושא הכתבה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ובעל כורחי אני נאלץ להיות גם קצת מומחה לשמנים, כי כבר בהרבה מאד יקבים מצאתי את עצמי מוקף גם בפחיות, פכים ובקבוקי שמן תוצרת היקב. יש לי הסבר על הקשר בין יין לשמן, אבל על כך בכתבה נפרדת.
שמן הזית של 'טורא' הוא בעל חומציות נמוכה במיוחד =0.3% בלבד. עשוי מבלנד של שלושה זני זיתים 'פיקואל', 'ברנע' ו'ארבקינה'. גם אם אינכם מבינים בזה כלום, כשתטעמו את השמן, תגלו שהלשון שלכם דווקא כן מבינה משהו. למיטב זיכרוני ייצרו שם בעבר גם 'סיידר' תפוחים נהדר, אבל לצערי היום כבר לא.
היקב לא התחיל עם כל כך הרבה עצי פרי, ההיסטוריה שלו נעוצה עוד בשנות ה-90, כאשר ורד וארז התחתנו והבינו שזו מצוה גדולה ליישב את הארץ, והם רצו לעשות זאת במו ידיהם, לקחו את חסכונותיהם הדלים ואת כספי מתנות החתונה, ורכשו 20 דונם קרקע, עם עוד קצת עזרה מבני משפחה, קנו גם שתילי גפנים ויחד עם כמה חברים יוצאים לדרך ושותלים את הגפנים הצעירים במו ידיהם. לאחר שלוש שנות הַמְתָּנָה לפי דרישת התורה, מחפשים השנים יקב המעוניין לקנות ענבים. מסתבר שענבים איכותיים נמכרים בקלות, וכך במשך כמה שנים רדף היקב אחריהם וביקש לעשות איתם זִכָּיּוֹן, שרק הוא יקבל את הסחורה המשובחת, ולא ימכרו ליקבים מתחרים.
מסתבר שהפוליטיקה אינה רק במשכן הכנסת שבגבעת רם, פוליטיקה זה חיידק שחיים איתו, וזה מה שקרה לארז שהבין שליקב שקונה ממנו את הענבים יש בעיה לשווק את היינות לארצות שמעדיפות תוצרת שמקורה בתוך הקו הירוק. האמת שארז שמח עם הידיעה הזאת, כבר זמן ארוך קיננה בו מחשבה שאם היקבים האלה מצליחים לייצר מהענבים שלי יין איכותי וטוב, למה שאני לא יצליח לעשות את זה? וארז - איש של חלומות וחזון הקים יחד עם אישתו ורד את "יקב ארז" [השם הראשון של יקב טורא]. בשנת 2003 מגיעים הענבים ליקב שנמצא בתוך מבנה ישן ביישוב, ומתגייסת כל המשפחה כולל הילדים וילדי השכנים, כולם מפשילים שרוולים ונעשים שותפים לשיר התנכ"י המפורסם: "הידד לדורכים ביקב" (על פי ישעיהו טז), ושמחים בתעשיית היין ובבציר הראשון של היקב שתוצרתו הייתה פחות מטון ענבים, סה"כ 4 חביות יין כ-1200 בקבוקים בני 750 גרם =900 ליטר יין.
שנה אחר כך כבר גדלה התוצרת ליותר מפי שלוש =2800 בקבוקים. עם הזמן נאלץ היקב לעבור מקום ואיתו גם שינוי השם, וכך גדל היקב למה שהיום אנו מכירים כ"יקב טורא" עם תוצרת של 85,000 בקבוקים.
איר אומרים? "לומדים עם הזמן", זה בדיוק מה שקרה כאשר ורד וארז הבינו שלעשות יין צריך גם לדעת היטב, ולא מספיק שיהיו לך חומרי גלם טובים, דהיינו ענבים. לכן הם לקחו יועץ יין 'איתי להט' שמעניק את ידיעותיו לעוד כמה יקבים חשובים. כיום הוא מבקר שם רק לעיתים רחוקות, אבל בהתחלה הוא ליווה אותם בפיקוח צמוד. במקביל הלכו השנים לקורסים מקיפים בעשיית יין, ארז למד במכללת תל חי, ורד לעומתו למדה במכללת אריאל בקורס לייצור יין. לשם גילוי נאות, בקורס שם הכרתי את המפעל המשפחתי שלה.
דבר חשוב דירבן אותם להמשיך לייצר ואף לגדול, זה המדליות והפרסים שהיינות שלהם זכו בטעימות עיוורות, 'עיוור' תרתי משמע, בלי לדעת איזה יין, בלי לדעת מהיכן הוא, ובלי פוליטיקה.
בכרמים שלהם גדלים 10 זני הענבים הפופולריים; קברנה סובניון, קברנה פרנק, מרלו, שירז, פטיט ורדו, פינו נואר, שרדונה, סובניון בלאן, גוורצטרמינר, וויוניה. אלה זנים מוכרים אבל מסתבר שבהרים שם הם הופכים להיות יותר פופולריים. מהם מייצרים ביקב 3 סדרות ואחד עשר סוגי יין.
הסידרה הרגילה היא mountain vista . בתרגום לעברית זה 'נוף ההרים'. יש בסדרה זו את רוב התוצרת של היקב, שישה סוגי בקבוקים, פינו נואר, בלנד אחד, שני לבנים כשאחד חצי יבש, רוזה ויין קינוח עדין. הפינו נואר לדעתי מוצלח והזן ממש מודגש ביין הזה עם החמצמציות היחודית של הפינו נואר. 90 ₪.
בסידרה הגבוהה 'מאונטן הייטס' mountain heights יש ארבעה סוגי יינות נוספים, שלושת הסטנדרטיים המוכרים והידועים; קברנה, מרלו ושיראז, אליהם מצטרף ה'פורטורא' [שתי מילים עם ט' משותפת], יין בסיגנון פורט, יש בו 20% אלכוהול – מעולה! 120 ₪.
ה'פיק' של היקב נמצא ב'מאונטן פיק' mountain peak, זהו יין הדגל של היקב, בלנד בורדולזי שנעשה מארבעה זני ענבים, קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ומלבק שנבצרו מהחלקות המובחרות של היקב, ושיכנו אותם בחביות עץ צרפתיות חדשות למשך 22 חודשים. התוצאה מוכיחה שהמאמץ היה שווה. יין פירותי, כבד ומאוזן, שמקבל מבציר 2010 כמה מדליות כל שנה. 150 ₪.
