אל הכתבה הזו צריך 'להיכנס'!
לכן אנא מכם, אל תתחילו לקרוא.
חפשו תחילה את השיר "חברון עיר האבות" של הזמר דדי גראוכר
הפעילו את זה בווליום גבוה, רצוי את כל השיר פעמיים, ועכשיו אנו מוכנים לקבל טעימה בעיר האבות.
ליקב רמת חברון שמנו פעמינו, לפני תקופת הבציר, באחד מימי הקיץ הלוהטים.
השמש קופחת בעוז על גג הרכב, שם הוכיח המזגן את יעילותו וגרם שזה לא יהיה איכפת לנו. מחוון המעלות בלוח השעונים מראה על 40 מעלות בחוץ, אבל בתוך האוטו, ממש מתאים לשתות יין - בלי לשתף את הנהג כמובן.
השלט כבר מראה את חץ היציאה מכביש שש, במחלף קרית-גת לכביש 35, בשלט הבא מתנוסס השם 'תרקומיא'. שם במחסום הצטרף אלינו משגיח היקב, עם נשק כמובן, מעתה ברור לחלוטין בשביל מה צריך היקב משגיח.
'מאבטח' זה בא כדי ללוות אותנו בבטחה ליקב, ואיך לא, גם למערת המכפלה.
סליחה, "חישוב מסלול מחדש"! נוסעים למערת המכפלה וגם ליקב.
באחת מסימטאות איזור התעשיה קרית ארבע, שוכן לו בכבוד היקב, שבחזיתו רחבה גדולה.
קיץ, רגע לפני עונת הבציר, השקט שהשתרר שם עורר תמהון, אבל אל-דאגה, זהו "השקט שלפני הסערה", כל המערכת "מחממת מנועים" ומתכוננת לבציר, שהנה הוא כבר בפתח.
עשרות מיכלי נירוסטה גדולים, ריקים, נקיים ואפילו נוצצים ומבריקים, כאילו הם חדשים, הם עתידים לשתות את היין הרבה לפני שאנו נראה אותו על המדפים. הם עומדים הכן לקליטת הענבים והמיץ שלהם.
יקב גדול עם בור קליטת ענבים ענק, אבל בל נקדים את המאוחר.
פינחס המכונה 'מישל' נולד במרוקו.
לפני למעלה משבעים שנה היה לאביו שם יקב משפחתי קטן, רוב התוצרת נשלחה לצרפת, הצרפתים ידועים כאוהבי יין ומבינים בנושא זה, אכן הבינו בטיב ובחרו ביין המשפחתי הזה.
שם עדיין לא התעסק מישל עם יין, אלא רק אהב אותו, ואפילו אהב מאד, אבל ניהל חברת פירסום ותקשורת.
כשעלה מישל לארץ, הגיע לביקור בחברון, שם ניצת הזיק, אז נהיה קליק, הוא הרגיש כי זוהי "אהבה ממבט ראשון".
כה דברי מישל:
ממש הרגשה ש"לפה אני שייך"! "זה מקומי"!
זה היה עוד לפני השיר של דדי גראוכר, אבל כנראה בדיוק מה שהדליק לדדי את הניצוץ, הדליק גם למישל, ואולי גם לאברהם אבינו...
כאשר אבא שלי אמר לי שכדאי לחזור לשורשים ולהתעסק עם יין, החלטתי להקים עסק שיתחבר לכל השורשים גם יחד, גם לתורה, גם לחקלאות בארץ ישראל, גם לשורשים שלנו הנטועים בחברון, וממילא _ איך לא, גם ליין.
כך חזרתי לעיסוק המשפחתי; 'יין', והחלטתי להקים יקב בקרית ארבע. על מקום זה כתוב בתורה: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן....וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד" (במדבר י"ג כ"ב-כ"ג). לא כל כך ברור היכן נמצא נחל 'אשכול', האם הוא נחל 'שורק' שעובר ממערב לחברון בואדי אזראר, או בצפון ההר, ששם חברון ומערת האבות באחד הואדיות הנמצאים שם.
את הדיון הזה נשאיר לחוקרי התנ"ך וחוקרי ארץ ישראל, לנו ברור שהיה "נחל אשכול" באיזור חברון, וכבר לפני כשלושת אלפי שנים היו שם כרמים וענבים כל כך משובחים, שהמרגלים סחבו אותם חזרה למדבר, כדי להראות איזה פירות נפלאים יש בארץ ישראל.
ועוד הרבה מאד שנים לפני כן, היה באזור ההוא מלכי-צדק מלך שלם, והוא כיבד את אברהם אבינו בלחם ויין (בראשית יד/יח). לא כתוב שזה היה "תוצרת בית" אבל בזמנם כנראה שלא היו הרבה אפשרויות נוספות.
מישל עצמו אמנם אוהב, מבין ויודע לעשות יין, אך אינו יינן ולכן בשנת 2001 כשהקים את היקב חבר ליינן פרנסואה רינל – שהיה בעבר תושב המקום וכיום הוא גר בצרפת – המגיע בזמן הבציר ואף מעת לעת על-מנת לייעץ ליקב. בנוסף משמש ליקב כיועץ קבוע היינן לואיס פסקו שהקים את יקב רקנאטי וכיום הוא גם בעלים של יקב משלו.
מקומו הנוכחי של היקב הוא זמני, לאחר שיש כבר מקום חדש בתוך קרית ארבע, לשם מתעתד מישל להעביר את היקב להרחיבו, ואף לעשות בו מרכז מבקרים מודרני ואיכותי, וכן מקום לביקור תיירים עם מסעדה איכותית, וחנות שבה יוצגו וימכרו את כל סוגי היין שמייצר היקב.
"רמת חברון" זוהי הסידרה הגבוהה . שם מתיישנים היינות במרתף, בכ-700 חביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי לתקופה של בין 12 ל-24 חודשים. אבל רק כ-20 אחוזים מהענבים הנקלטים ביקב, זוכים להגיע לסידרה זו.
כמובן שאלה הם הענבים האיכותיים יותר, ממקומות הגידול הטובים יותר.
אמנם רוב הענבים מגיעים מאיזור חברון, אבל גם באיזור זה עצמו יש מקומות גבוהים יותר, או עם קרקע יותר מתאימה, וגדלים בה הענבים המורכבים יותר, שמהם יוצא המיצוי הטוב ביותר.
פעילות היקב החלה בבציר 2001 ומטרתו, ייצוא מרבית התוצרת. כיום היקב מייצא לארה"ב, צרפת, בלגיה, הולנד, איטליה, ספרד, מקסיקו וסין. יינות היקב לא נמכרים רק לקהל יהודי אלא גם לקהל לא יהודי אשר מעריך את היין האיכותי המגיע מיקב רמת חברון.
"ארמגדון" [סוף העולם-אצלנו מכנים את זה "סוף הדרך"] הוא בלנד של קברנה סוביניון 80%, מרלו וסירה, מתיישן 24 חודשים בחביות עץ צרפתיות. היין הזה הוא יין הפרמיום של היקב. מחירו כ400 ₪.
"פרדס" מרלו, התיישן 18 חודשים בחביות עץ צרפתיות .
"יצחק רם" קברנה סוביניון, התיישן 18 חודשים בחביות עץ צרפתיות.
"יצחק רם" קברנה פרנק, התיישן 18 חודשים בחביות עץ צרפתיות.
"רמת ירושלים" בלנד מענבי קברנה סוביניון ומרלו, התיישן 18 חודשים בחביות עץ צרפתיות ואמריקאיות.
כל ארבעת היינות האלה מחירם בסביבות ה100₪ כ"א.
בסידרת "רמת יהודה" יש שבעה יינות, קברנה, מרלו, קברנה-שירז, פטיט סירה, פטיט ורדו, ושרדונה. כל השבעה הללו התיישנו בחביות עץ אלון כ12 חודשים, מלבד השרדונה שהספיק לו להיות שם 6 חודשים בלבד.
דלגתי על כמה יינות, וגם על כמה יינות קינוח, 'אייס ויין' וכדו'. דילגתי בגלל שתי סיבות:
א _ צריך להשאיר משהו לכתבה הבאה עליהם.
ב _ קצרה היריעה מלכתוב בבת אחת על כולם.
מה שיפה בבקבוקים של היקב, על כולם מוזכר בית המקדש, ועל אף השוני בין תוויות הבקבוקים, המוטיב של הכיסופין לבניית בית המקדש לא שונה.
זה לא פלא, הרי בבית המקדש יש 'נסכים', ואין שום סיבה שיקב זה לא יהיה מקור ההספקה.
