יקב דלתון, שווה ביקור, יש שם מרכז מבקרים יפה ונעים, אפשר לארגן קבוצה לביקור איכותי ומרתק.

יום אביבי יחסי לאמצע הקיץ, אנו נכנסים לאוטו ומתכוננים לנסיעה ארוכה, שעתיים, נו שיהיה, מצפינים ומצפינים.
אבל רגע רגע, מי אני? מה אני עושה? על מה אני כותב? לשם מה אני מצפין? והעיקר: מה זה אמור לעניין אתכם?
אז ככה, שמי שרגא גבהרד, ואני מתעסק ביין כבר שנים רבות, תחילה כמשגיח ועובד ייצור, אח"כ כמפקח ותלמיד באוניברסיטת אריאל בתחום לימודי היין, ועוד כל מיני קורסי יין, ותתפלאו לשמוע "כל זה בשבילכם"!
כל זה היה בעבר, כיום אני מפקח ויועץ לכמה יקבי בוטיק בינוניים, קטנים ואיכותיים, גם כשרותית ויותר מזה מקצועית, במקביל אני מרצה על יין ועושה ערבי יין פרטיים ומרתקים, לקבוצות, ועדי עובדים, ומסיבות חברים. אבל החשוב מהכל שמתי לי למטרה לבנות אתר-גג שבו יהיה מרוכז כל מה שקשור ליין ויקבים כשרים.
וכמו שאתם רואים גם מחזיק בעט מעת לעת.
התחלנו עם הנסיעה לצפון, אחרי עצירה קטנה להתרעננות של הנהג, כמובן הרי איני יכול לנהוג לפחות בחזור, תארו לעצמכם מה קורה אחרי ביקור ביקב, אפילו בלי לשתות את סוגי היין הרבים שיש בו, מספיק בהחלט לטעום רק כמה יינות, וכמובן שאסור לנהוג אפילו אם אני מרגיש שאני כשיר, זה סכנת נפשות.
אנחנו מגיעים ליקב דלתון, יקב איכותי וטוב המציין 20 שנה להיווסדו, אמנם ההתחלה היתה אי שם בכרם בן זמרה, אבל כיום הוא נמצא בגליל העליון, בישוב דלתון ומייצר למעלה ממליון בקבוקים בשנה.
כל כרמי היקב נמצאים באיזור הצפון, הכרם הדרומי ביותר נמצא באיזור הר תבור ועד כרם בן זמרה שבגליל העליון ותל פארס שבגולן, וכשהיינן מסביר שאת הכרמים הדרומיים בוצרים שבוע מוקדם יותר, אני חושב לרגע שהוא מדבר על אזור באר-שבע או ערד. לא ולא! הוא מדבר על החלק הצפוני של ארץ ישראל, שהוא החלק הדרומי ביחס ליקב דלתון.
אחת המעלות של יקב זה, הוא השוני בסוגי הקרקעות שיש בין כרם לכרם, והאומץ לערוך ניסיונות מעניינים ומורכבים, היינן מוכן לשפוך חבית של מיץ משובח, אם הניסיון לא יביא תוצאה מאד מיוחדת, וממילא אכן יש תוצאות שונות ואף מפתיעות, ואנו זוכים לשתות רק את מה שהצליח.
גיא אשל היינן החדש שהגיע זה מכבר ליקב אחרי לימודים באוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה, ועבודה מגוונת ביקבים שונים בקליפורניה, אוסטרליה וצרפת. וכך אומר לנו גיא: היד הרחבה וחופש התנועה שהבעלים נותנים לי לעשות ככל העולה על רוחי יוצר בלנדים מעניינים וטובים, והם אינם צריכים להאמין לי, כי הם טועמים בעצמם ומשתכנעים שהגישה שלי צודקת.
בחדר החביות של היקב יש למעלה מ-1500 חביות יין, שם מתיישנים היינות לפי הסוג והאופי. חלק לתקופה קצרה, אך יש גם כאלה שנמצאים בחבית למעלה מעשרים חודשים.
אחד החידושים שהתחילו בהם השנה ביקב, זה טרנד חדש שמתגלגל בשנים האחרונות בכמה יקבים, מיכלי בטון גדולים לאיחסון היין. המעלה שלהם בגלל עובי הבטון והבידוד שהוא יוצר, הטמפרטורה נשארת קבועה לעומת מיכלי הנירוסטה שאמנם יש להם בידוד ונוזל קירור זורם בתוך הדפנות שלהם, אבל יחד עם זאת ברגע שהקירור מפסיק לעבוד בגלל סיבה כלשהי, תוך דקות ספורות הטמפרטורה משתנה. לעומת זאת במיכלי הבטון שנמצאים בתוך חדר החביות הקריר, הטמפרטורה נשארת סטטית בלי עליות וירידות לא רצויות. מה גם שהמיכלים הללו מנוטרים ע"י מד טמפרטורה ומעקב תמידי. עוד מעלה יש במיכלים אלה שאפשר להזמין אותם בכל גודל שרוצים, וזה מגיע ליקב כקוביה, ובגלל שהן מרובעות, אם מצמידים אותן אחת לרעותה, זה חוסך המון מקום. מעלה נוספת היא העובדה שהחבית נושמת, זה גורם אמנם שמעט יין מתנדף, וזה הפסד ליקב, אבל זוהי המעלה של היין הנותר בה, וההפסד אינו גדול.
אם תשאלו [אני שאלתי]: הרי בטון הוא חומר שסופג הרבה, אם כן, מה נותנים לו לשתות עד שמגיע לרוויה, האם מים? לא יכול להיות! זה הרי ידלל את היין, ואת זה הס מלהזכיר ביקבים איכותיים.
ממלאים בו עוד ועוד יין, גם לא הגיוני, אלא מה? המיכל עובר טיפול עם חומצה טרטרית =אבן היין. מה זה אבן היין? כשמוזגים יין ששכב הרבה זמן בעיקר בקירור, מגלים לפעמים משקע בקרקעית או שהיא דבוקה לדפנות הבקבוק, כמו חתיכות זכוכית דקות וקטנות, זה נקרא 'אבן היין'. במיכלי הבטון מושחים חומצה כזו בתוך המיכל, ומורחים אותה מבפנים, וכך זה אוטם את המיכל שלא ישתה יותר מדאי יין.
אחרי הסיור המרתק ביקב התיישבנו בחדר האירוח של מרכז המבקרים, יחד עם כמה חברים, אלכס הרוני הבעלים, צחי הסמנכ"ל וגיא היינן לשיחה מרתקת על שיטות גידול ועשיית יין, וכל זה תוך כדי שהם הגישו ביד רחבה ארוחת בוקר\צהריים עשירה ומפנקת.
רגע לפני הרשמים שלי מהביקור הזה, אני צריך לספר לכם על הציון הגבוה שנתן החודש מגזין היין האמריקאי Wine Enthusiast לכמה מיינות יקב דלתון. בין היינות שזכו לציונים מכובדים ביותר היו הדלתון קברנה סוביניון 2013, שזכה לציון המרשים של 91, והזינפנדל 2013 מסדרת דלתון שזכה בציון גבוה של 90. במבחן אמריקאי זה עומדים לבחינה אלפי יקבים, על כן ברור שמדובר בציונים מצוינים [Excellent] המוענקים רק ליינות מומלצים ביותר [Highly Recommended] מכובד בהחלט.
מתוך 17 סוגי היין שכבדו אותנו, היו 7 שהם משנת השמיטה ובהיתר מכירה, ומכיוון שזה לא שווה לכל נפש, לכן לא אכתוב עליהם.
די יהיה לנו לשמוע על שני יינות לבנים, שני אדומים ואחד לקינוח, ואני מקווה שעד הכתבה הבאה תספיקו לטעום את כל החמישה הללו.
כך הסדר; מתחילים מהלבן, עולים לאדומים ומקנחים במשהו מתוק.
אתחיל מפומה בלאן 2014 - עשוי מענבי סוביניון בלאן בשיטה מעניינת, חלקו תוסס ושוהה שלושה חדשים בחביות עץ עם המשקעים, וחלקו האחר במיכלי נירוסטה, כשאת הבלנד מכניסים שוב לחביות מעץ אלון צרפתי לשלושה חודשים נוספים. תהליך כזה לזן כזה נקרא בשם 'פומה בלאן' [מקור השם 'פומה' הוא הכפר "פואי פומה" שם מכניסים יינות לבנים לחביות קלויות].
ליין ריחות של הדרים ופרחים, חמיצות מעולה, טעמים של מילון ופסיפלורה עם קליה עדינה - 47₪ =שווה לכל נפש.
יין לבן נוסף זה בלנד מיוחד שנעשה לכבוד שנת העשרים של היקב "Dalton 20th Anniversary White 2014"
יין שהבלנד שלו מ-67% ענבי שרדונה ו-33% ענבי סוביניון בלאן. לאחר התסיסה היין נח בחביות והתיישן עם משקעי השמרים למשך 8 חודשים.
ליין ריחות של פרות צהובים וירוקים כמו תפוחים ואגסים, חמיצות עדינה וסיומת ארוכה וטובה - 90₪.

נעבור לאדום הקלאסי הקברנה D
הענבים מגיעים מאזור רמת דלתון, ומכאן זכה היין לשם 'D'. השלג שיורד שם בחורף והאקלים הייחודי עם הטמפרטורות המתונות בימי הקיץ והלילות הקרירים, מאפשרים לענב להבשיל זמן רב, וזה מה שנותן ליין זה יחודיות. היין מתיישן בחביות כ-10 חודשים.
ליין ריחות של פירות יער אדומים ומעט חמצמצים, גוף בינוני ונעים, סיומת טובה - 59 ש"ח.
הנה עוד יין שייצרו לכבוד שנת העשרים של היקב Dalton 20th" ."Anniversary Red 2013
היין הוא בלנד של קברנה סוביניון - 40%, ושיראז מכרם אלקוש - 35%. השאר גרנאש ומורבדר - 10% כל אחד, ומרלו 5%.
כל זן תסס והתיישן בחביות נפרדות, למשך 18 חודשים ורק אח"כ עשו את הממסך=בלנד.
יין מרוכז בעל צבע אדום כהה, ריח שופע של פירות אדומים בשלים, טעם נפלא וגוף מלא, יין שמכבד את שמו "Anniversary - יום השנה ה 20" - 200₪. הקופה של 'לכבוד שבת' תשלם את זה ברצון.
ואחרון לקינוח: "אנה – NV"היין קיבל את שמו כמחווה לאן הרוני, אם המשפחה אשר חמקה מאור הזרקורים לאורך השנים אך היא עמוד השדרה של המשפחה כולה.
ה"אנה" עשוי מענבי מוסקט ומיושן בשיטת ה'סולרה' המקובלת ליישון יינות שרי מחוזקים. בשיטה זו כל יין מכיל יינות מכל שנות הבציר מאז הוחל בייצורו.
המהדורה הראשונה של ה"אנה" מכילה יינות מארבע שנות בציר החל משנת 2006 עד 2010 (חוץ מ-2008 שנת השמיטה).
זהו יין מתוק עם ניחוחות של משמשים מיובשים, תה קר מעט פרחוני וקצת הרבה אלכוהול 18.5%. 500 מ"ל 75₪, לא יקר, כי שותים ממנו קצת בכוסיות קטנות.

לעמוד היקב