הקיץ כבר פה וחזק
חם מאוד, וכשחם תנסו לשתות יין אדום, פתאום לא תבינו מה כל כך טוב ביין

זה פשוט, יום חם לא מתאים ליין אדום כבד, כי היין בעצמו מחמם, ואחרי כמה לגימות מתחילים להזיע כהוגן. אז מה, לא לשתות? באמצע השבוע, מילא, לא נשתה, אבל בשבת וחג? הרי "אין שמחה אלא בבשר ויין", וכולנו מכירים את השיר: "מצוה גדולה להיות בשמחה", זה לא רק שיר, זו מצווה מפורשת בתורה! עונש הגלות היה בגלל שלא עבדנו את ה' בשמחה (דברים כח/מז), על כן כשמדובר בשבתות ובימים טובים, צריך למצוא פתרון לימים חמים.
הפתרון הפשוט הוא מזגן, אפשר לכוון אותו לטמפרטורה נמוכה, לשבת עם גמ' או חומש רש"י ואור החיים, וללגום מלוא לוגמיו רביעית יין אדום וטוב, והנה אנו מוקפים שמחה מכל הצדדים.
אבל יש גם פתרון לא בדיעבד, אלא לכתחילה שבלכתחילה! לשתות יין לבן!
צריך לחפש את הטובים, בחנות יין ישמחו לעזור לכם בכך.
הטמפרטורות המומלצות לשתיה הם כדלהלן:
יין אדום כבד- בסביבות 25 מעלות.
יין אדום קל- סביבות 20 מעלות.
יין לבן\רוזה- 8-10 מעלות.
יין מבעבע- 5-6 מעלות.
פשוט, כשחם שותים יין לבן.

היין הלבן הוא הרבה יותר קל, כבר בעצם עשייתו, הכוונה היא לא על היינות שמשכיבים בחביות עץ אחרי או במהלך התסיסה, שלזה בדרך כלל מקובל לקחת ענבים מזן 'שרדונה' למיניהם.
מבחינתי הם יין 'אדום', אלא שבמקרה הם בצבע לבן.
היין הלבן הזה תסס בטמפרטורות נמוכות וארוכות, יותר מחברו האדום. תסיסה ארוכה שומרת על ריחות וארומות פירחוניות ופירותיות, וגורמת לפריכותו העדינה של היין, וככזה אין מתאים ממנו לימים קייציים וחמים.
יין רוזה נעשה כמו יין לבן, אלא שנעשה מענבים אדומים ולא לבנים [כלומר: ירוקים], מיד עם קבלתם ליקב מפרידים בין הזגים\הקליפות לתירוש, ורק התירוש תוסס ללא הזגים, ביין רוזה, משאירים את הזגים מעורבים בתירוש לזמן מה, כדי לקבל צבע, כשבזמן הזה היינן בודק כל כמה דקות את התירוש, האם הגיע לצבע שמתאים לו, ומיד כשמחליט שהנה, "ככה אני רוצה את הרוזה שלי", מפרידים את הזגים מהתירוש ומתסיסים אותו.
אגלה לכם שאפשר לעשות יין לבן מענבים אדומים: אם יפרידו מיד את התירוש מהזג, התירוש יהיה לבן לחלוטין, כי כל הצבע שיש ביין [אנתוציאנין, זהו שמו של פיגמנט הצבע], נמצא בזג.
לענייננו, היות והקיץ כבר כאן וכמו ש"מקובל", שעם מאכלי חלב שותים יין לבן (דבר כשלעצמו לא כל כך ברור שהוא נכון, אך לא כאן המקום והזמן להתווכח בנושא) אז הנה כמה המלצות שלי של יינות לבנים וקרים, ששתיתי בתקופה האחרונה.

נתחיל עם אחד שהוא חצי יבש, ויש בו 11% אלכוהול.
"אמרלד ריזליג קולומברד" של יקבי כרמל, מסדרת פרייבט קולקשן. יש אותו בכל חנות, והוא לא יקר, וגם מתאים מאוד למתחילים.
יין עדין וקל, ריחות של הדרים סה"כ 30₪.

"2vots" רוזה יבש מורכב מרוב גרנאש, כשליש קריניאן ומעט מורבדרה.
רוזה חדש שמצטרף לאחיו האדום 4vots . יין רענן עם חמיצות עדינה (אולי מידי), וניחוח של תות שדה צבע ורוד (רוזה אמרנו?) 10.5% כוהל 50 ₪.
"פומה בלאן" של דלתון, עשוי מענבי סוביניון בלאן בשיטה "פּוּמֶה", חלקו תוסס ושוהה שלושה חדשים בחביות מעץ עם המשקעים, וחלקו האחר במיכלי נירוסטה. מקור השם 'פומה' הוא הכפר "פואי פומה" ששם נהגו להכניס יינות לבנים לחביות קלויות, ואכן, בריח מרגישים את הקלייה העדינה של החבית, יחד עם ריחות של ליצ'י ומלון. 13% כוהל מחיר 65 ₪.
עוד יין מאוד מעניין ששתיתי לאחרונה, זה אמנם יין אדום חצי יבש, אבל בגלל שצריך לשתות אותו קר מאוד החלטתי לספר עליו, אמנם אין להשיג אותו בארץ, על אף שמייצרים אותו בסגל\ברקן, הוא לייצוא בלבד. שמו "זמורה", עשוי מענבי קברנה סוביניון, והטעמים שלו פירות אדומים עדינים מאוד, עם סיומת טובה וארוכה. 12% כוהל.
"ויוניה" של יקב מדבר, יין מעניין, גוף מלא, די דומה לשרדונה, הריח והטעם משתווים. טעמים קצת טרופיים, מזכיר מנגו, צבע זהוב וצלול. לאחרונה גם זכה בתחרות בינלאומית במדליה זהב. 14% כוהל ומחירו כ -100 ₪.

אחרון אחרון חביב "Domaine Saint Prix Chablis"
יין שרדונה שמגיע מאיזור שיבלי שבצרפת, ולייתר דיוק מהכפר סיינט פריקס לאוינוקס.
בעל ניחוחות רעננים צעירים, לצד פרי צעיר וטרי. החמיצות מזכירה תפוחי גראנד וטעם שיורי טוב.
מחיר 130 ₪.