פרשת שמיני תשפ"א, גרנד רזרב, יקב לה סיטאדל דה דיאמנט

ישנם כמה נושאים מעניינים בפרשת שמיני, מאכלות אסורים זה נושא רחב, אבל איני יכול להתאפק כבר שנה רביעית, ומרגיש צורך לדבר דווקא על פרשת 'שתויי יין', מובן מאליו מדוע.

ההנחה הראשונה שחייבת להאמר: "יין זה לא משהו גרוע", אם תחשבו שאני כותב את זה כדי למכור יין, לא ולא, בגלל שאני יודע שזה לא גרוע, התחלתי עם זה. במקומות רבים בתנ"ך, בתלמוד ובספרות המאוחרת עונדים הרבה כתרי כבוד ליין. די לנו שהמקרא מכתיר את המשכן 'בֵּית הַיָּיִן' (שיה"ש ב/ד וברש"י שם). כאשר החכמים רצו ללבן היטב סוגיה, או לחפש לימוד זכות על נידון, זה עבד הרבה יותר טוב אחר רביעית יין (ערובין סד/א). היין מועיל גם לדובב ביישנים שיאמרו חידושי תורה (סנהדרין לח/א). מדוע אם כן התורה שוללת את שתיית היין של הכוהנים? מה רע בכוהנים משולהבים? הלויים ישירו ולכוהנים תהיה הזדמנות לרקוד. התשובה היא שזה באמת לא רע, זה נהדר, אבל הכוהנים צריכים ללמוד לעשות את זה בלי אמצעי עזר.

בדיוק מהטעם הזה נאסר על הכוהנים להיטמא למתים, הרגעים הגדולים והיפים של כמרי האלילים, הם טכסי לוויה, כשהם עומדים למראשותיו של הנפטר, ועושים תפילות שנשמתו תגיע למנוחתה, בשעה זו עוטפת אותם הילה בעיני כל המלווים את הנפטר בדרכו האחרונה (רשר"ה פר' אמור).

גם שאור ודבש נפסלו מהטעם הזה, הלא במפורש נאמר שאם יערבו אותם בקרבן המנחה, אין אדם יכול לעמוד מפני ריחם המשובח (פיטום הקטורת), אם כן מדוע באמת שלא יוסיפו כאלה דברים משובחים? התורה עצמה מנמקת את הסיבה: "קרבן ראשית תקריבו אותם לה', ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח" (ויקרא ב/יא). כלומר: תביאו את המרכיבים המשובחים ביותר, זהו ריח הניחוח המשובח ביותר, ואל תעשו קיצורי דרך, כדי להגיע לאיכות סינטטית.
הנה ברור כבר מדוע אין לשתויי יין להיכנס לבית המקדש, שם צריכים הכוהנים להגיע במיטבם האמיתי, ולהביא את עצמם למצב של שמחה, מבלי שיצטרכו להשתמש בעזרים וקיצורי דרך.

מעתה אין אנו רשאים לנשום לרווחה ולשמוח שאנו לא כהנים, אלא אנו צריכים ללמוד ללכת על שני המסלולים בעת ובעונה אחת, לשמוח עם כוס יין משובח, ובמקביל ללמוד ולהתרגל לשמוח גם בלי יין.

השבוע צריך להמליץ לגמור את כל היין הפתוח שנשאר מפסח, מתחיל להיות חם בחוץ, והיין לא יחכה. גם יינות סגורים צריך לשתות אם אין מקרר יין, או לפחות מקלט קריר, אין טעם לנסות ליישן, תגמרו את מה שיש, ובכל זאת אספר לכם על יין אחד שטעמתי השבוע, ל'יקב לה סיטאדל דה דיאמנט' יש יין חדש שיצא לאחרונה "גבעת תיתורה" 2018 GRANDE RESERVE , רובו קברנה סוביניון מהגליל העליון, שהיה בחביות 24 חודשים, צבע אדום כהה ועמוק, ריחות של פירות שחורים ובשלים, מעט עץ, חומצה טובה, גוף בינוני/מלא, טאנינים עגולים וסיומת ארוכה ונעימה. יין מאוזן וטוב.

היין מגיע בבקבוק כבד ויוקרתי יחד עם תווית מתכת וקפסולה משעווה.

אלכוהול: 14.5%. המחיר: 250₪. כשרות: רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף, O.U. והרב רובין.

לחיים ושבת שלום

שרגא-אתר היין הכשר

לעמוד היקב         לרכישת היין