פרשת ויקרא תשפ"א, קברנה פרמיום, יקב ירושלים
קראנו בחומש הקודם חמש פרשיות על מלאכת המשכן. תרומה, תצוה, כי-תשא, ויקהל, פקודי. אם נלווה בשימת לב את מה שקורה כאן, הרי שנחסיר פעימה, נתרגש, בזהירות ובחשש נעשה פסיעה חרישית, והנה עכשיו אנו בחומש ויקרא, בתוך בית המקדש. החומש הממוקד בנושאי הקרבנות, פותח בקרבן 'עולה'. הבה נחכים מעט בתפקידי המשכן בכלל ובתפקיד של הקרבנות בפרט. לשם כך נציין שלוש הנחות:
א _ קרבן עולה נקרא 'דורון' - מתנה ריצוי, הבעת אהבה (זבחים ז/ב).
ב _ ישנו כלל: "הקדוש מחברו קודם את חברו" (הוריות יב/ב. זבחים י/ב). הכהן מגיע למקדש ושם פוגש דם עולה ודם חטאת, עליו לטפל בחטאת תחילה, אפילו אם העולה נשחטה לפני כן, כי החטאת קדושה יותר. לאור הנחה זו, צריכים אנו לבדוק מדוע בחרה התורה להקדים את קרבן העולה. התשובה היא שקרבן עולה הוא 'דורון' ונועד לריצוי (זבחים ז/ב). אבל מסתבר שהתשובה היא יותר עוצמתית, מפתיעה ומרגשת, לשם כך צריכים אנו להציג את ההנחה השלישית:
ג _ כשה' ציווה את משה על בנית המשכן, הוא הורה קודם את המשכן ואחר כך את הכלים. כאשר משה הנחה את בצלאל על הקמת המשכן, הוא דיבר על הכלים תחילה, וכשבצלאל ביצע בפועל, הוא בנה תחילה את המשכן, משה היה מאד מרוצה מהיוזמה הזו, ואמר לבצלאל בהתפעלות: "שמא בצל א-ל היית" מהיכן שאבת כזו חכמה, לעשות כפי שנאמר לי, ולא כפי שאני אמרתי לך (ברכות נה/א).
הגישה השונה שבין משה לִבְצַלְאֵל, נעוצה בגישה השונה שלהם לתפקיד הבסיסי של בית המקדש. ישנם שני סוגים של 'בית', ויש להם שני תפקידים שונים, אם הוא נועד למגורים של אב ובניו, הרי שהעיקר הם המחיצות, הקירות שמבדילים בין הפנים לבין החוץ. כמובן שכדי לגור באופן נאות, זקוק הבית לאביזרים, מיטה, שלחן וכלים, אבל זה רק תוספת, לא זה מה שעושה את הבית. לא כן בית שנועד לאדון ופועליו, זה 'בית חרושת', אך ורק בגלל הכלים שנמצאים בו, בין אם זה בית חרושת לְמַצּוֹת, לנעלים, או בדוגמא של בית המקדש, בית חרושת לקורבנות. בכל הדוגמאות הללו, העיקר הם הכלים, אך כדי שהם לא יתקלקלו בגשם ובשמש, ונח יהיה לפועלים לעבוד, בונים קירות סביב הכלים, אבל לא הבית חשוב אלא הכלים.
אב ובניו נמצאים ב'בית'. אדון, פועליו ועבדיו נמצאים ב'מפעל'. משה מוגדר 'עֶבֶד השם' (דברים לד/ה, ראה במדבר יב/ח). עבור עבד חשובים הכלים, שיוכל למלא בהם את חובתו. הקב"ה ציווה לבנות משכן, להתחיל עם המחיצות, כי זה אמור להיות 'בית' של משפחה - עם ישראל. אבל משה רבינו עבד ה', ראה את הכלים כנושא המרכזי של המשכן, לכן הקדים אותם (ר"א ברזל זצ"ל).
עד כאן תיאור קצר על הגישה השונה שבין משה לבצלאל. לצורך הבנת הנושא, מותר לנו להגדיר את זה כ'ויכוח' ולשאול: 'מי צודק'? לכאורה ההסבר הפשוט יצדיק את בצלאל, שהרי אפילו משה בעצמו העניק לו הסכמה, ואמר: "בְּצֵל אֵ-ל היית כשקיבלתי את הפקודה הזו". בפתיחה של חומש 'ויקרא' אנו רואים שזה לא ויכוח בין השנים, אלא שילוב של שניהם. אם זה היה רק 'מפעל' של קרבנות, צריך היה לפעול החוק: "הקדוש מחברו, קודם את חברו", ולהקדים בחומש ויקרא את דיני קורבן החטאת היותר קדוש. אך מאחר ועולה הוא 'דורון', זה קשר שבין אב לבניו, ולא בין אדון לפועליו. זאת אומרת שבית המקדש זה משהו משפחתי, ואנו זקוקים לכלים שבתוכו, לא כי זה 'בית חרושת', אלא כי בכלים אלה מייצרים 'דורון'. זו הייתה הגישה של בצלאל.
מכאן נעשה פסיעה קדימה, הרי עבודת הקרבנות קשורה ללימוד התורה, ואת שניהם אנו כורכים בתפילה משותפת: "שיבנה בית המקדש ותן חלקנו בתורתך". מיקומה של הסנהדרין היה בלשכת הגזית שבבית המקדש, לא בגלל ששם במקרה מצאו אולם מרווח פנוי, לא ולא! השרטוט והתוכנית של בית המקדש ניתן לדוד המלך ברוח הקודש (דבה"י-א כח/יט). התורה היא הרי ודאי קשר של אהבה בין אב לבינו ולא בין אדון לפועליו. גם את התורה צריך ללמוד בתוך בית עם מחיצות, לא רק בגלל שכך נח יותר, מיזוג, תאורה, הפרעות וכדומה, זה נכון שבמקום סגור יש יותר שלוה וריכוז, אבל לא זו הסיבה שהתורה צריכה מסגרת, קירות ותקרה, אלא בגלל שאת התורה צריך ללמוד בצנעה ובסתר (סוכה מט/ב).
מכאן קל כבר לעשות עוד פסיעה קדימה, לא את כל חלקי התורה צריך ללמוד בצנעה, הלכות צריכות להאמר לפני ציבור רחב, וכשאין די מקום בבית מדרש סגור, כגון בחגים, מוציא הרב את הציבור לרחובה של עיר, לדרשה מרכזית (כתובות קו/א: 'ענן אבק'. קיב/ב: 'משמשא לטולא'). אבל את סתרי התורה, אסור אפילו ללמד שלושה תלמידים יחד, אלא רק תלמיד אחד, ובמקרים מסוימים אפשר גם שני תלמידים (חגיגה יא/ב).
הנה עוד פסיעה: 'יין' שהוא בגימטריה 'סוד', רומז על סודות התורה (ערובין סה/א), ואכן גם את היין יש לעשות דווקא במרתף שקט ואפלולי, חשיפה לאור לא טובה לו, תזוזה ונענוע לא טוב לו. אפילו דיבורי לחש אין סביב היין, הכל נעשה שם ברמזים, בשקט, בסוד ובצנעה (מנחות פז/א).
עכשיו נשאל: 'יקב' זה מפעל או מסגרת משפחה? במפורש נאמר: "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (שיה"ש ב/ד). הנה דברי רש"י: 'בית היין' - אוהל מועד. עכשיו ברור ש'דורון' הוא הדבר הראשון שאמור להיות באהל מועד. עתה ברור עד כמה מתאימה פרשת ויקרא, לערב חג הפסח, חג הגאולה.
"שלושים יום קודם החג, שואלין ודורשין בהלכות החג" (פסחים ו/א. שלחן ערוך אורח חיים תכט/א). מיום ראשון עד יום שישי, נותרו רק חמישה ימים, כלומר רק 17% מהזמן שהיה לנו להתארגן כראוי [למי שאינו זוכר, 17% זה המע"מ]. שבוע שלם זה די והותר זמן, כדי למלא ביינות משובחים את הפינה המיועדת לכך, אנו נזדקק להם עבור כל החג, הזריז נשכר, יש ברוך ה' הצעות משובחות, וגם הנחיה מה רצוי לכל אחת מארבע הכוסות.
לא יעזור שאציע רק את מה שטעמתי השבוע, כי בין כך ובין כך אתם צריכים, לפחות ארבעה או חמישה סוגי יין, בהתאם לחג, שבת וחול המועד. אני רק מזכיר שעבור ליל הסדר יש מנהג לקחת דווקא יין אדום, ועבור חול המועד יש הצעות מעניינות נוספות. אבל בכל אופן אספר לכם על היין שטעמתי השבוע מ'יקב ירושלים' (שעשו מיתוג חדש ושינוי תוויות) 'קברנה סוביניון' 2018 סדרת 'פרימיום' ( 55-65 ₪ ) הענבים גדלו בהרי ירושלים, והתיישנו 12 חודשים במכלי נירוסטה וחביות עץ אלון. ליין יש ריחות וטעמים של פירות אדומים , דובדבן בשל, חמיצות נעימה, גוף בינוני וסיומת ארוכה ומאוזנת.
13% כוהל, כשרות: רבנות מהדרין ירושלים, בד"צ בית יוסף, בד"צ מנצסטר, O.U, ועד רבני חב"ד.
לחיים, שבת שלום ופסח כשר ושמח
שרגא – אתר היין הכשר
