כיוון שאנו במוצאי פורים אפתח בנושא מתאים.
על המילה 'צו' אומר רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז", אנו מסכימים עם כך בכל הלב, אבל יש לנו שאלה, הרי אדם הראשון העניק שמות לכל בעלי החיים, מדוע לשרץ הכי איטי הוא קרא 'צב'? הרי זה לשון זירוז!
שתי תשובות לדבר.
א _ דווקא את הצב צריך לזרז, אולי זה יעזור.
ב _ כל אחד והיכולות שלו.
המבינים ברזי לשון הקודש וחוקי הכתיב והכתב טוענים שבדוחק אפשר להציע עוד תשובה, אך כיון שהיא נראית מדאי דחוקה, לא הצגתי אותה.
גם השבוע, גם בשבוע שעבר, וגם בשבוע הבא מטפלות הפרשיות בדיני הקרבנות. אבקש להציע משהו מאד מעניין, כשאדם הראשון היה בגן עדן, מלאכי השרת היו צולים לו בשר ומסננים לו יין (סנהדרין נט/ב). התיבה של נח היתה משהו מעין עולם הבא, ושם הוא ובניו דאגו בכל כוחם לכל בעלי החיים שישבו בתיבה באפס מעשה, זה משהו מעין לצלות להם בשר ולסנן להם יין, הזברה הג'ירפה ובת היענה אמנם אינם צריכים כאלה 'מעדנים', אבל את מה שהם היו צריכים, הם קיבלו על מגש של זהב. התפקיד של הכהנים בבית המקדש זה 'לצלות בשר ולסנן יין'. זאת אומרת שבית המקדש זה כמו תיבת נח, משהו מעין גן עדן ועולם הבא, ולא כמו בעבר שהמלאכים עשו זאת עבורנו, אלא כיום אנו עושים זאת עבור כל העולם כולו, וזו הסיבה לשבעים הקרבנות של חג הסוכות.
לעת עתה מסננים לנו ביקב את היין, אבל 'יין' רומז על התורה, ו'יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית', הם הסודות של התורה, הרי שלעתיד לבוא נצטרך לסנן לעצמינו לבד את ה'יין המשובח', ולכל אחד יהיה ברמת הסינון שהוא השתדל.
הפעם לא אמליץ על יין מסויים אלא כל אחד יעשה כהבנתו ויקח את מה שנשאר לו מיום האתמול ובפרט שיש חלק שחוגגים היום את יום הפורים (ירושלים ועוד).
שבת שלום
