פרשת ויקרא תשע"ט, פורטורא, יקב טורא.

המשפט "ריח ניחוח לה'" חוזר על עצמו בפרשת השבוע כמה וכמה פעמים, חז"ל נדרשו לכך ואומרים: נאמר בשור הגדול "ריח ניחוח", ונאמר במנחה פשוטה של מעט קמח: "ריח ניחוח", ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים (מנחות קי/א). 

ההסבר הפשוט והנכון הוא שהכוונה לעני, מעודדים אותו ואומרים לו: אמנם העשיר הביא עגל גדול, וכוהנים רבים נהנים מבשרו, בעוד שאתה הבאת קומץ קמח, או יונה קטנה, אבל שלא יפול לבבך, גם את הקרבן שלך ה' אוהב.

העידוד הזה מובן, כי הכוהנים אוהבים את מביא הקרבן הגדול, ולכן צריך לומר לעני, שה' רואה את העולם בעיניים אחרות.

הלשון: "אחד המרבה ואחד הממעיט", אינה מתכוונת למי שאינו עושה די, כי את מה שהוא מחסיר בפועל, אי- אפשר להשלים עם כוונות טובות, את הכוונות צריך להצמיד למעשים, ולא כטעות הנבערים, שהבינו את שאומרים חז"ל: "רחמנא ליבא בעי", כלומר: האלוקים מבקש את הלב (סנהדרין קו/ב),  אל המעשים הטובים צריכות להתלוות גם מחשבות טובות, אבל אי- אפשר לצאת ידי מצה בליל פסח, על ידי כוונה טובה באפס מעשה, ולא תועיל הכוונה לצאת ידי תקיעת שופר בראש השנה, מבלי לתקוע בפועל. אבל מי שאוכל מצות בזמן הנכון, תוקע בשופר בזמן הנכון, נוטל לולב ומקיים את כל המצוות, ככל שיוסיף להן יותר לב, יותר האהבה, יותר התרגשות ויותר שמחה, כן ישפר עוד ועוד את ערך המצווה הנכונה. הנאמר: "אחד המרבה ואחד הממעיט", הכוונה שגם ה'מרבה' וגם ה'ממעיט', מקימים באופן טכני את המוטל עליהם.

עד כאן ההסבר ברור, ואנו זוכרים אותו עוד מבית הספר העממי. אבל יש להניח שאולי דווקא להיפך! אולי דווקא זה שמביא את הקרבן המפואר צריך לבקש ממנו שיחשוב לשם שמים. הטפיחות על השכם מנכבדי הכוהנים משכיחות לפעמים שלא זו מטרת הקרבן.

התעוררתי לכך לא בגלל שאני משגיח רוחני, שצריך לומר דברי מוסר  באיזשהו מקום, אלא כשראיתי פעם מישהו נכבד עושה קידוש על יין מאד משובח ויקר, הוא סילסל בקול נעים, וקיוויתי בליבי, שהוא ודאי מתכוון לפירוש המילים בקידוש, ולא לעיניים הננעצות בו, אבל האמת שאת זה הרבה יותר קל לעשות ביין פשוט, שאנו קוראים לו "בגובה העיניים". גם טעים, גם עממי, שווה לכל נפש ולכל כיס.

קשה לי להחליט מה להציע השבוע, לא בגלל שאין די הצעות למשהו עממי, אלא בגלל שהשבוע יהיה פורים, ויש לו דינים אחרים בחוקי היין.

אני מציע כבר מעכשיו לפתוח בקבוק לפני שבת, כדי שזה לא יהיה מכין משבת לחול, דווקא  משהו עדין, ולהשאיר ממנו לפורים, אם לא מספיק אחד, אפשר עוד אחד.

ואיזה בקבוק אפשר לפתוח ושיישאר ממנו גם לפורים בלי שהוא יתקלקל, זה יין קינוח סגנון פורט שטעמתי השבוע "פורטורא" של "יקב טורא".
עשוי מענבי קברנה סוביניון שתססו ונחו עם הקליפות כחודש ולאחר מכן התיישנו בחביות כמעט שלוש שנים 32 חודשים ליין צבע ארגמני עמוק עם ארומות עשירות במיוחד של תאנים יבשות, טבק טרי ושוקולד.

בפה גוף מלא ושפע של פירות בשלים וסיומת ארוכה ונעימה.

17.5% אלכוהול והמחיר כ139 ₪

כשרות: בד"צ בית יוסף, O.U, הרב אונגר והרבנות המקומית.

עדיין אפשר להזדרז ולהזמין אצלי משלוח מנות משובח מפואר ולא יקר.

לחיים ושבת שלום

שרגא

לעמוד היקב