פרשת בלק תשע"ח, יקב טפרברג, אינספייר, אינטגריטאז'
קללות בלעם חושפות מה היה בליבו, כפי שכתוב במפורש בתורה: "ולא אבה ה' אלוקיך לשמע אל בלעם, ויהפך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלוקיך" (דברים כג/ו). כל מה שכתוב בפרשה, הפוך מזה התכוון בלעם. זאת אומרת שהרשע הזה, ימח שמו, ידע לקחת ברכות ולעשות מהם קללות. ולהשתמש לרעה בדברים טובים.
פרשת השבוע בעצמה מעניקה לנו דוגמא לכך. יין! בעקרון הוא טוב, משמח, פוקח לבבות, מקרב לבבות, מעודד, שובר מחסומים ועוד.
אבל כסיכום ה'ברכות' של הרשע, מופיע בפרשה מאורע מאד עצוב: "וייצמד ישראל לבעל פעור", אסון שהביא ל-24,000 קרבנות.
היכן היה הסטרטר? "צירצורי יין עמוני"! (סנהדרין קו/א). במפורש מציינים חז"ל שאז עדיין לא היה האיסור של יין נסך, מה אם כן הייתה הבעיה? המפתח לכך הוא מילה אחת 'צירצורי'. רש"י מפרש: "נאודות". מה זה 'נאד'? לוקחים כבש שחוט, דרך פתח הצוואר מנקים את החלק הפנימי, והוא הופך להיות כלי עור להובלת נוזלים. בתוך עור של כבש ניתן למלא כ-60 ליטר מים, שמן או יין! המואבים הביאו "צירצורי", לא אחד אלא הרבה. כלומר: הבעיה הייתה בכמות.
מה שנכון ביין נכון בכל דבר. בשום דבר אין להגזים, מי שיאכל 4 מנות חמין, הוא לא חייב מיתה אלא חייב מיטה _ לשעה קלה, מי שילך 60 ק"מ חייב מנוחה, וכן הלאה, את רוב ההגזמות אפשר לספוג, להבליג ולהמתין לרגיעה, אבל מי שיפריז ביין, בפרט כשהוא נמצא בסביבה שמחפשת לראות אותו נופל, יגרום לו היין לא למעידה קלה, אלא לקריסה רבתי.
ממילא היין הוא 'דוגמית' לרשימה ארוכה של ברכות וקללות, שבעצם הן אותו הדבר, ורק המידה עושה את ההבדל. דוגמא נוספת לכך מעניקים לנו חז"ל: "אין גן עדן וגהינם לעתיד לבוא, אלא ה' מזריח את השמש, הצדיקים נהנים ממנה והרשעים ישרפו בה" (ע"ז ג/ב). האם אנו צריכים להמתין לעתיד כדי לראות כמה ברכה וכמה נזקים יש באותה שמש? היין הוא הדוגמא מספר 2.
.הייתי השבוע בטעימה של יינות שיש בהם מהזן גראנש, בחלקם היה רק גראנש ובחלק האחר היה בלנד עם הזן הזה
אחד היינות שהפתיע אותנו היה ה"אינטגריטאז'" מסדרת 'אינספייר' של 'יקב טפרברג', הרכבו:40% ענבי גראנש, 30% ענבי סירה, 15% ענבי קריניאן, 15% ענבי מורברדרה.
יין פירותי מעניין מורכב וחמיצות מעודנת .
מחירו 60 ש"ח
כשרות: בד"צ העדה החרדית, הרבנות מטה יהודה והרב מחפוד.
לחיים ושבת שלום
