פרשת חוקת תשע"ח, יקב רקנאטי רוזה 2017

בפרשת השבוע נאמר: "זאת התורה, אדם כי ימות באהל".

ההסבר הפשוט הוא שאם יש נפטר בבית, כל מי שנמצא איתו באהל משותף, צריך את טהרתה של הפרה האדומה. אבל חז"ל מוצאים במילים אלה דרשה, ואומרים: "אין התורה נקנית אלא במי שממית את עצמו עליה" (ברכות סג/ב). אלה שממיתים את עצמם באוהלה של תורה, אינם  מובלים לבית הקברות, אלא עוד בחייהם הם עוברים לחיות בעולם טוב ומאיר פנים. דוגמא לכך היא רבי יוחנן, הוא היה השיא  של ממית עצמו (תענית כא/א), שהוא הפך להיות עשיר מופלג, זה כתוב כבר שם מיד בשורה השניה, אבל הספר 'סדר הדורות' עורך חשבון, אצל מי הוא למד, ואת מי הוא לימד, ויוצא לו שרבי יוחנן חי הרבה יותר ממאתיים שנים! הנה דוגמא נפלאה של "ממית עצמו באוהלה של תורה".

כיון שאיני משגיח בישיבה, על כן מבינים כולם שאני מבקש לראות היכן פועל כלל זה בענף היין, מסתבר שהוא פועל בכל השטחים שבעולם, הכל בנוי כגלגל, כשמשהוא נמצא בשיא התחתית, הוא לא נשאר שם, אלא ברגע זה מתחילה העליה. על פרנסה זה כתוב במפורש בתורה: "כי בגלל הדבר הזה יברכך" (דברים טו/י), אומרים חז"ל, שהמילה 'בגלל' היא 'גלגל', כלומר: העוני והעושר הם כמו גלגל החוזר בעולם (שבת קנא/ב). גם בעולם הצמחים פועל הכלל הזה, וכשמטמינים זרע באדמה, מתחילה הצמיחה רק אחר שהגרעין נשחת ולא ראוי לאכילה.

איני יודע מי מכם ראה ענבים, כשהם מתחילים לתסוס, כל מי שלא מכיר את התהליך כשיראה, יטעם או יריח, יהיה בטוח שהנוזל הסמיך והמאוס הזה, חייב להישפך תיכף ומיד אל צנרת הביוב. אבל... "נכנס יין יצא סוד". כאשר 'ימות' הנוזל הדוחה, שום דבר לא ימות, אלא את מקומו יתפוס יין משובח, שראוי לקידוש, ולעלות על שלחן מלכים.

השבוע בחרתי לכתוב על 'יין רוזה' של 'יקב רקנאטי' ההרכב שלו עשוי מ-80%  ענבי ברברה ו-20% מרלו.

המטרה ביין לבן או רוזה שיהיה לו חמיצות גבוהה יותר מיין אדום ובענבי הברברה יש את החמיצות הנדרשת. ליין יש צבע ורוד כהה, ריחות של תות שדה ואשכולית, יין פירותי, מאוזן וטעים לשתיה.

12.5% אלכוהול. מחירו כ70 ₪. כשרות: רבנות איזורית, O.U, בד"צ בית יוסף וחוג חת"ס ב"ב.

לחיים ושבת שלום

שרגא

לעמוד היקב