יקב רוטה, עדי 2012, קברנה סוביניון

בפרשת השבוע מוצאים אנו את 24 מתנות הכהונה.

יש למשל 'ראשית הגז', יש 'זרוע לחיים וקיבה', יש 'חזה ושוק', ועוד.
המתנות הבולטות ביותר, שאנו פוגשים בהם מידי פעם, זה תרומות ומעשרות.
כיום נוהגים לעשר את כל פרי האדמה, בין פירות ובין ירקות.

אבל ערכת המעשרות הבסיסית היא "דגן, תירוש ויצהר". כלומר: לחם, יין ושמן.
כדי שסעודה משפחתית תהיה מגבשת, היא צריכה להיות מכובדת.

לשם כך זקוק שלחן האוכל לשלושה מפתחות:

א _ 'לחם', כולל את כל התוספות, מתאבנים, מיטבלים, ושאר הדברים שכורכים בהם את הפת. כאשר נבוכדנאצר ערך משתה עם שפע של מאכלים, מספר המקרא: "עשה לחם רב" (דניאל ה/א). בהגדה של פסח מסופר על הלל, שאל תוך ה'לחם' הוא הכניס גם את בשר הפסח, גם את המרור וגם את החרוסת. סנדוויץ מכובד לכל הדעות.

ב _ 'תאורה'. שלחן הסעודה צריך להיות מואר, כדי שבני הבית לא יחטפו מהר את האוכל בטרם יחשך, ובודאי שלא יאכלו בחושך, כמו עכברים בתוך חוריהם האפלים.

ג _ 'יין'. אוכל נועד לא רק להשביע, אלא גם ללכד את הלבבות, כפי שאומרים חז"ל: "גדולה לגימה שמקרבת לבבות" (סנהדרין קג/ב). אין שום דבר שיעשה את זה יותר טוב, מכמות מאוזנת ועדינה של יין המשמח אלקים ואנשים (שופטים ט/ט).

השבוע שמתי פני דרומה, ל'חוות רוטה', הנמצאת רחוק רחוק באמצע הנגב.
שם אפשר לפגוש את כל שלושת המרכיבים הללו בחווה אחת. כאן המשבצת המתאימה לספר על אחד מהיינות של "יקב רוטה".

עדי 2012
היין עשוי על טהרת הקברנה סוביניון מקומי שנבצר ידני, ולאחר התססה והשריה ארוכה עם הקליפות, התיישן 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, לא עבר סינון, כדי שכל הארומות והצבע החזק ישארו בבקבוק ובכוס.
היחודיות של הקרקע המדברית זה הטעמים המינרליים והרגשה מעט מלוחה.
כשרות הרבנות המקומית רמת נגב ובד"ץ בית יוסף. 110 ₪

לחיים ושבת שלום

שרגא

לעמוד היקב