יקב טפרברג, לגסי, פטי וורדו.
פרשת השבוע פותחת בנושא שכולנו מכירים:
"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר _ _ _ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר _ _ _
וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ _ _ _ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וה' יִסְלַח לָהּ" (במדבר פרק ל').
אנו גם יודעים שכאשר רבי עקיבא למד נושא זה, הוא בכה מרוב התרגשות והתפעלות על עומק הדין, ומסביר שמדובר באשה שנדרה שלא לשתות יין, בעלה שמע זאת, הפר לה בלי ידיעתה, והיא שכחה שנדרה ושתתה.
היא לא עשתה עבירה, בגלל שתי סיבות:
א _ בעלה הרי הפר לה.
ב _ השתיה היתה בשגגה. בכל זאת היא זקוקה לסליחה מאת ה'.
לדרשנים יש הרבה חומר על פרשה זו; מה ריגש את רבי עקיבא, ועד היכן דיקדוק הדין וחומר המשפט. את כל הדרשות נשאיר למקומות המתאימים להם.
לי קשה מדוע מציגים החכמים דווקא דוגמא של יין. הרי האשה יכולה לנדור אלפי דברים: לא לישון בלילה, לא לקנות אוכל מוכן, לא ללכת לבקר מישהו, ועוד דוגמאות אין ספור.
איני מתיימר להסביר את דברי רבי עקיבא, אלא להציע שני הסברים שאני מרגיש.
א _ אם האשה היתה נודרת משהו מהרשימה המוצעת, הבעל לא היה מפר לה, אלא מניד את ראשו כאומר לעצמו זה מה שהיא רוצה? בבקשה. אבל כשהוא נמצא באיזו שמחה משפחתית, ומגישים שם יין טוב, כגון: "לגסי, פטי וורדו." של יקב טפרברג, ומנקר לו חשש בלב, שאולי הבקבוק לא יגיע לעזרת הנשים, הוא מזדרז להפר לה את הנדר ולשלוח את הבקבוק לשם, לפני שיגמרו אותו כאן.
ב _ אם האשה היתה נודרת משהו מהרשימה המוצעת כאן, היא היתה זוכרת שנדרה, אבל לנדור לא לשתות יין אפשר לזכור, רק עד שמגיעים לאירוע חגיגי, ומוזגים שם יין משובח, כגון ה"לגסי, פטי וורדו." המדובר נראה אותך זוכר שהבטחת לא לטעום יין לפני הנהיגה, או באמצע השבוע וכדומה.
לחיים ושבת שלום
שרגא גבהרד
