פרשת בלק תשפ"ה, אלה אדום ולבן, יקב עמק האלה
פירוש המילה חזון הוא מַרְאֶה. הנביא היה מקבל את נבואתו כתמונה "מקל שקד", "מנורה", ועוד דוגמאות דומות. אבל ה"חזון" איננו כלי בלעדי לנבואה. הוא גם מבט עמוק, רוחני, חווייתי. כך לדוגמה:
- "חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה'" (תהילים מו/ט)
- "חָזוּ שָׁמֶשׁ" (תהילים נח/ט)
- "חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם" (ישעיהו לג/כ)
אפילו נביאי השקר קרויים "חוזי שווא" (יחזקאל יג/ט). כלומר, עצם מושג החזון הוא כלי, תלוי בידי מי ומה התוכן. ובכלל, לרוב כשמשתמשים במילה חזון, הכוונה היא לשאיפה חיובית, מלאת תקווה, אולי אפילו תוכנית לעתיד טוב יותר.
בעוד חודש תהיה שבת חזון. אמנם כך פותחת ההפטרה, אבל המשמעות עמוקה יותר. לא מדובר רק בטקסט מספר ישעיהו, אלא במבט עתידי של עם שלם. רגע לפני תשעה באב, כל עם ישראל ניצב מול החזון והרצון לגאולה ולבניין מחודש. יש תקווה שמצפים להתגשמותה.
זכורה לי סדנה שפורסמה בזמנו, נושא: מאכלים בריאים. שמה היה "חזון הצמחונות". לא סתם קראו לזה כך. המארגנים לא ביקשו להעביר עוד הרצאה תזונתית, הם ביקשו לחולל שינוי, לבנות תודעה, להנחיל ערכים. וזה בדיוק מהות ה"חזון" ניסיון להנחיל עיקרון שחשוב בעיני בעליו לחברה כולה.
בפרשת השבוע מופיע חזונו של בלעם, אנטישמי מובהק שכעבור ארבעת אלפים שנים, הגרמנים כינוהו 'יודן ריין'. בלק מבקש: "אֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" (במדבר כב/ו), ובלעם עונה: "וְגֵרַשְׁתִּיו" – לא פחות. הוא מציע לקב"ה לגרש את עם ישראל לגמרי. זה לא חזון מה', אלא שאיבה אפלה מליבו הרע. ואף על פי כן, הוא מתפאר: "מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה" (במדבר כד/ד). והרי ברור לכולנו לא מדובר בהתגלות אלוקית, אלא בתחפושת נבואית לרצון רע.
פוגשים גם חזון ביקב האלה
השבוע פגשתי את אריאל ביר, היינן של יקב האלה. היה לנו דיון ארוך ומעמיק, שעסק לא רק ביין המיובא מארצות רבות, אלא גם במשמעות של יין מקומי כדרך חיים. לא רק טעם, לא רק כלכלה. הוא מדבר על חזון – של אכילה נכונה ושתייה מותאמת.
הוא נתן דוגמה: אדם שקונה צלעות כבש בכ-150 ש"ח לק"ג, משקיע שעתיים עבודה, ושש שעות סגור בסיר שבתוך התנור. התוצאה תבשיל עשיר בטעמים. אם יצרף לו יין אגרסיבי מדי היין יכסה הכול תוך שניות. לא חבל? לעומת זאת, יין מותאם רק ירכך מעט את העודף, ויאפשר לטעמים העמוקים להישאר. כך צריך לחשוב על שתייה – כמשלימה, לא כמתחרה.
וזה לא רק בבשר. גם בדג, בסלט ירקות, בחומוס, בטחינה, לכל דבר יש את היין שמתאים לו. יינות מספרד מתאימים למטבח הספרדי, יינות מגאורגיה – לגאורגי. כאן בארץ? ערבוב של עמים, של טעמים. לכן, מסעדה צריכה מלצר יין, שלא ישאל "איזה יין אתה רוצה?" אלא יתבונן במה הוזמן, וימזוג את היין הנכון.
ולכן, הוא אומר, אולי בכלל לא צריך לרשום על הבקבוק הרבה מעבר לשם היין והיקב, תסמוך על היינן. כמו שבמטבח לא כותבים על הצלחת את רשימת המרכיבים, אלא פשוט סומכים על השף.
לדבריו, הרעיון כל כך פשוט, שלא צריך אפילו פרסום. כמה מסעדות יתחילו בזה — וזה כבר יתפשט מעצמו.
בהקשר זה, טעמתי את היינות החדשים של היקב, אבל אכתוב רק על שניים מהם:
- אלה לבן – בלנד בסיסי של היקב: 60% שרדונה, 25% ויונייה, 15% גוורצטרמינר. יין ארומטי, מרגיש כמו חצי יבש, אך בפועל יבש עם 12% אלכוהול. יופי של יין לבן.
- אלה אדום – בלנד של 45% קברנה סוביניון, 35% מרלו, ו-20% מלבק שעשה ליין משהו נפלא. צבע אדום בוהק, ריחות פרחוניים, סגלגלים ואפילו מבושמים, יין קליל אך עם עומק. מעט העץ שהיין פגש העניק לו רוגע. 13.5% אלכוהול.
ביקב קוראים לסדרה הזו Entry Level רמת כניסה. הם יוצאים לשיווק ממש בימים אלו, בכשרות בד"צ העדה החרדית, ומחירם כ־65 ש"ח.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
