פרשת חוקת תשפ"ה, יינות גיאורגיה, יקב שמעון
מה דעת הקוראים על "נוזל סינתטי בטעם יין"? כזה שכולל אחוזי אלכוהול מתאימים, טעם של התיישנות בחביות עץ ושאר הפרמטרים של יין משובח, עד כדי כך שגם ייננים מקצועיים לא יצליחו לזהות את החיקוי. כרגע עדיין אין כזה יין בשוק, אבל בנושא זה אני מבקש להתמקד השבוע.
נתחיל עם היין שמלאכי השרת סיננו ומזגו לאדם הראשון בגן עדן (סנהדרין נט/ב). זה לא היה יין ששהה כמה שנים בחבית, לפני שבוע עדיין לא היה עולם, לא היו ענבים ולא חביות. הכול היה טרי בן שבוע. אבל משם אין ראיה לכאן או לכאן, כי חז"ל אומרים שהקב"ה ברא עולם בן שנים הרבה (ר"ה יא/א: "בקומתם נבראו"), כלומר: העולם לא התחיל מנקודת זינוק אפס, אלא אדם וחוה נראו כאנשים בני שלושים, והתנהגו כך. גם צמחייה עבותה הייתה ביערות, ושכבות גאולוגיות בבטן האדמה, כך זה יצא לדרך. על כן גם יין ישן היה באיזושהי מערה נעלמת.
אבל בפרשת השבוע יש נושא שיכול להתאים לדיון שלנו. לבני ישראל ירד מן מהשמים, והיו בו את כל הטעמים שרצו, ואף על פי כן אנו מגלים שהם התלוננו ואמרו: "נַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא/ה). הם המציאו סיבות כלשהן. אני מציע סיבה אפשרית: התלונה הייתה: "יש לנו יין בן יום אחד" [לא השאירו מן מיום ליום], ואנו רוצים ישן אמיתי. מה שקיבלו היה רק 'כאילו' יין ישן.
אפשר להוכיח שהתלונה שלהם אינה מוצדקת. לחם הפנים שהיה בבית המקדש נותר על שולחן הזהב שבוע שלם, וכעבור שבוע התחלקו בו הכוהנים, ומבלי שיחממוהו שנית קיבלו הכוהנים לחם טרי וחם, כאילו שזה הרגע יצא מהתנור (ש"א כא/ז). היו כוהנים שזלזלו בנס מעורר ההשתאות הזה, וביקשו "טרי אמיתי"! ואפילו העזו להשוות את הלחם הפלאי הזה לשרץ טמא, וכינוהו "זנב לטאה" (פסחים ג/ב) כי הזנב ממשיך לפרכס לאחר שהוא נתלש מן הלטאה, למרות שהוא כבר אינו חי. כך גם לחם הפנים: ממשיך להיות חם, אך זה לא נראה להם אמיתי. מהעובדה שכוהני המקדש הוקיעו את הגישה הזו, משמע שאם יש ללחם טעם וריח של טרי, אין בכך שום חסרון.
נחזור ליין שביקשו אוכלי המן, אם הם קיבלו מים בטעם זהה ליין שיוצא מהחבית כעבור שנתיים, הרי שהם קיבלו דבר טוב ולא חיקוי עלוב.
ומכאן לשאלה על יין סינתטי: לכאורה, לא צריכה להיות לנו תלונה על כך. אך למעשה זה לא כן, יין סינתטי הוא שקר, והתכונה האנושית אינה אוהבת שקרים. מי שיקנה טבעת עם יהלום יקר, ואחר כך יגלה שהיהלום סינתטי, ירגיש מרומה, למרות שהיופי זהה. כלל זה נכון בכל דבר, ובפרט ביין: על יין מברכים "בורא פרי הגפן", והסינתטי אינו זכאי לברכה זו. ביין, אם לאחר הכוס הראשונה מגישים יין משובח יותר, מברכים עליו "הטוב והמטיב" ובסינתטי, זו תהיה ברכה לבטלה.
קיים בעולם שוק פורח של יינות מזויפים, אך הם אינם סינתטיים לגמרי. הם מבוססים על יין זול עם תוספת של תבלינים, תמציות, צבע ותרכיז שמעניקים אשליה של יין כבד ומשובח. אבל ברוך ה', בפינת ההצעות שלי יש רק יינות משובחים שנעשים על טהרת הענבים.
שבוע שעבר נחתו על שולחני שלושה בקבוקי יינות מגאורגיה. הריחות, הטעמים והפירותיות שבהם שונים ממה שאנחנו רגילים, ועדיין יש בהם משהו מיוחד.
היינות עשויים מהזן סַפַּארַוִוי שהוא זן גיאורגי עתיק יומין.
*קִינְדזְמָרַאוּלִי – יין אדום חצי מתוק, המיוצר מענבי הספראווי. (100 ש"ח)
*מוּקַזִינִי – אדום יבש מענבי הסַפַּרַאווי. כיוון שהוא גדל בכפר מוקזיני שבאזור הקאחתי (אזור יין טוב בגאורגיה), כך שמו. (85 ש"ח)
*סַפַּארַוִוי – היין הגבוה מבין השלושה, גם הוא מאזור הקאחתי, מכפר שנקרא חשמי. התיישן בעץ שנה וארבעה חודשים, והתוצאה, יין בצבע אדום כהה מאוד, עם טעמים עזים של פירות ואדמת חרס, טאנינים טובים. בקיצור, יין שמתאים לתבשילי בשר כבדים (צ'ולנט, חמין וכדו'). (150ש "ח)
היינות בכשרות של הרב בערל לאזאר ובד"ץ יורה דעה - הרב מחפוד שליט"א
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
