פרשת קורח תשפ"ה, מלבק ברברה 2021, יקב דדה
הלוי, היין, והתמורה ההוגנת
בפרשה זו מופיעות מתנות הכהונה ומתנות הלויים.
נדמה כי חובב יין ממוצע אינו מעלה בדעתו כמה עבודה, השקעה ודיוק גלומים בבקבוק היין שהוא מחזיק בידו.
העבודה מתחילה עוד לפני נטיעת הכרם, ממשיכה בתקופת הפריחה, ובמהלך הקיץ – כשהענבים גדלים – דורש הכרם ביקורים תכופים וטיפול שוטף. גם בחורף, כשנראות הגפנים כאילו הן בתרדמה, נדרש גיזום מוקפד וטיפולים חיוניים.
לאחר שהענבים מתחילים להבשיל, הכורם והיינן עומדים עם יד על הדופק - כדי שלא להקדים או לאחר את הרגע המדויק לבציר.
מרגע הבציר – זה לא מפסיק לרגע:
בשלב התסיסה, היינן ישן בלילה בין החביות, לאחר מכן עליו לקבוע מתי להפריד את התירוש מהקליפות, להעבירו לחביות לעיתים לשנה וחצי ואף שנתיים.
אז מגיע שלב הטעימות, בו מחליטים אילו יינות לשלב לבלנד הנכון, ורק לאחר מכן מתאפשר ליין להתבגר באיטיות ובשקט לעיתים שנה ואף יותר עד שמגיע השלב שבו אפשר לברך על המוגמר ולשלוח בקבוקים אל חובבי היין.
הנה חלפו על היין בין שנתיים לארבע שנים תלוי בזן ובסוג.
וזו לא רק עבודה רבה – אלא גם השקעה כלכלית כבדה. כל שלב דורש השקעה – לדוגמה: כדי לשמור על טמפרטורה יציבה של 16 מעלות, יש להפעיל מערכות קירור רצופות – לא פשוט במדינת ישראל החמה. חשבון החשמל של היקב הוא סיפור שלם.
וזו רק הוצאה אחת מתוך רבות: כוח אדם, חביות, תחזוקה, אריזה, לוגיסטיקה. כל בקבוק הוא עולם שלם של עמל.
כלפי מה הדברים אמורים?
בפרשת השבוע נאמר:
"וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה – חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר יח, כא.)
המילה "חֵלֶף" משמעה: תמורה, שכר עבודה. זו אינה "מתנה" – אלא משכורת הוגנת על עבודה ראויה.
בעינינו אולי זה מובן מאליו:
החקלאי קוטף תאנים בצלע ההר, מביא ללוי סל אחד מתוך עשרה – פעולה טבעית, כמעט סמלית.
אך כשמדובר ביין – שנוצר בתהליך כה ארוך, מסובך ויקר – האם ניתן לקרוא לכך "מעשר"? זה לא מתנה – זו תמורה שוות ערך.
אלא שכאן בדיוק הנקודה:
התורה מצפה שגם הלוי (ובימינו – התלמיד החכם) יראה בכך חוזה הדדי. זה אינו נדבה – זו עסקה הוגנת. לנו זה כדאי, מעשרות מביאות עושר.
הציבור נותן את מעשרו – לא כי הוא נחמד, אלא כי זהו חלק ממערכת.
ואילו הלוי/הלומד מצדו – חייב להחזיר בתורה, בעבודה, באחריות.
אסור למעול באמון. מי שקיבל מעשר – אינו "נהנה מתרומה", אלא מקבל שכר על תפקיד מוגדר.
ובאותה רוח, אני רוצה להמליץ הפעם על יין שבו באמת הושקעה עבודה מרובה:
ענבים מובחרים שנבצרו בקפידה, עברו מיון קפדני, הותססו ונחו זמן ארוך בחביות.
המחיר – בהתאם להשקעה.
הטעם – מעיד על האיכות.
השבוע שתיתי את הבלנד המעניין של "יקב דדה" – מלבק וברברה 2021
גוון: בורדו־סגול עמוק.
בלנד ייחודי של 50% מלבק ו־50% ברברה, המפגיש שני זני ענבים מעניינים לבקבוק אחד.
ליין יש ארומות של גרגרי יער שחורים, דובדבנים, עלי טבק ונגיעה עדינה של וניל ברקע. גם בטעימה מתגלה טעם פירותי מתובל, עם עפיצות פיקנטית וטאנינים נוכחים ומאוזנים.
היין אינו מסונן, עבר התיישנות של כ־18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
אלכוהול: 14.5% המחיר 120₪. והכשרות: רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף, ובד"צ מחזיקי הדת בעלז.
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר
