פרשת בשלח שירה תשפ"ה, היהלום האדום 2012, יקב גת שומרון

השבוע פרשת 'שירה', 'אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל'. המדרש מחבר מאורע מרגש זה לפסוק: "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" (שיר השירים ב/יב), ואומר על הזמיר שני דברים, גם 'זימרה' - שיר, וגם 'זמירה' - כריתה במזמרה. כי שני הדברים היו באותה העת, עם ישראל שָׁרוּ והמצרים נכרתו (שיהש"ר ב/כט, יב).

מפליא לגלות שלשני דברים כל כך שונים - שירה וכריתה יש שורש משותף -ב 'זמר'. על פי חוקי לשון הקודש לא יתכן שאין ביניהם קשר פנימי ומהותי. הסבר שטחי יציע שמיד אחר הבציר - זמירת הענבים דורכים אותם בגת, וכדי לדרוך היטב היו הבוצרים רוקדים, בתוך הגת, ובקריאות 'הידד' מעודדים לשיר (ישעיהו טז/י). אבל קשר זה נראה קצת קלוש, כי שם מתבצעת הזימרה אחר הזמירה ולא יחדיו. בספרי המקובלים כתוב ש'פסוקי דזמרה' 'מזמרים' את הקוצים מהשושנה העליונה. אין לנו עסק בנסתרות, אבל אנו שומעים באופן ברור ש'מזמרה' ה'זומרת' קוצים, שייכת לזימרה.

ההסבר הוא שזימרה אינה תערובת של קולות, והיא גם אינה קול אחיד ומתמשך, אלא יש בה משהו עולה ויורד, מאיט ומאריך, המלחין 'זומר' - קוצץ את הקולות המיותרים, ומשאיר רק את אלה הנעימים לאוזן ומתאימים לטקסט.

מכאן נגיע אל הגפן. לענף הגפן קוראים 'זמורה' (במדבר יג/כג). האם זה בגלל ש'זומרים' ממנה את אשכול הענבים? ודאי שלא! הרי גם את התפוזים 'זומרים' מהעץ (כי קטיפה ותלישה ביד, תשאיר חלק מהקליפה על העץ, ולתפוז פגום יש חיי מדף מאד קצרים.)

ענף הגפן נקרא כך, בגלל שתי הסיבות! מי שראה את הגפן בתחילת האביב יודע באיזו שירה נפלאה פורצים ממנה ענפים חדשים, שתוך שבועות אחדים מגיעים לאורך שני מטר ויותר. זוהי זימרת הזמורה, שלקראת סוף הקיץ, היא תזמר שוב באשכולות ענבים מתוקים. מאידך נגיע באמצע החורף לכרם, כשהיא בתרדמת שלכת, נגלה את הכורם עם צוות עובדים, מטפלים באופן יסודי בכל גפן וגפן. מה הם עושים שם? אין ענבים בעונה זו! הם מזמרים ממנה את רוב הענפים שבקיץ צמחו עליהם ענבים. כדי שבשנה הבאה שוב יפרצו ענפים חדשים, ויצמיחו אשכולות לתפארת. אם ישאירו את הענפים של שנה שעברה, יצאו הרבה יותר זמורות, והשורש אינו יכול לפרנס כל כך הרבה יבול, ואז יצאו ענבים מצומקים, בלי עסיס, בלי תירוש מתוק, רק קליפות מקומטות וגרעינים.

זאת אומרת שה'זמורה' שזימרה בשעת פריחתה, היא עצמה עוצרת את זימרתה ודורשת את זמירתה.

עכשיו שאנו כבר קרובים לט"ו בשבט, זה סוף הזמן לזמור את הגפן, למרות שהיא עדיין בשלכת, אבל מתחיל כבר לעלות שָׂרָף בעצים (רש"י ר"ה יד/א: 'הואיל'). זְמוֹרָה בלתי זְמוּרָה, לא תצליח לזמר בעוד חודשיים, אך אם הייתה משאירה את מקומה לאחיותיה הצעירות של השנה החדשה, היה הגפן ממשיך לזמר את שירת היין המפוארת שלו.

יש לי יינות חו"ל משובחים, אבל אני סבור שלכבוד ט"ו בשבט, שיהיה לנו בשבוע הבא, מתאים להציע מהיינות המשובחים של ארץ ישראל, הנה יין משובח ששתיתי לאחרונה.

אמנם היין לא זול אבל הוא גם מאוד מתאים לט"ו בשבט.

ליקב 'גת שומרון' יש יין אדום חצי מתוק שנקרא 'היהלום האדום- RED DIAMOND' הענבים ליין הזה נבצרו בבציר ידני כאשר הם במצב הצטמקות וממילא רמת הסוכר גבוהה. (סגנון ריצ'וטו איטלקי). היין התבגר בחביות עץ אלון 60 חודשים (חמש שנים!).

ביין יש ריחות וטעמים של שזיף בשל ודובדבן שחור עם תיבול מתוק, קצת אגוז מוסקט וקקאו. ובהתאמה לאוכל מתאים לקערת פירות ט"ו בשבט.

אלכוהול: 16.3% המחיר 320₪ כשרות: רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף, O.U .

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר