פרשת ויגש תשפ"ד, סמואל 2019, יקב קפסוטו

אנשים אוהבים לאמץ דעות קדומות, מי שהיה במרכז מבקרים, ולטעימה שלו הוסיף המדריך הערה שהתחברה אליו, זה מחבר אליו גם את היין, אפילו אם זו הערה צדדית. מישהו אוהב יין של יקב פלוני, וכשביררתי מסתבר שהכרם שלהם נמצא בצלע של הר, אשר למרגלותיו יש בית קברות ישן ופסטורלי, שבו קבורים סבא וסבתא שלו. סנטימנטים זה בסדר, אבל הוא טוען שאת היין הוא אוהב לא בגלל נוסטלגיה, אלא בגלל שהיין ההוא באמת יותר טוב, ברור לי שה'יותר טוב' הזה הוא דעה קדומה, אבל איני מתווכח, כי להסיר ממישהו דעה קדומה, זה להסיר ממנו נתח של חיים, אני והדעות שלי זה היינו הך.

זו הקדמה לנושא קשה ולא ברור, בפרשת השבוע נאמר שאחֵי יוסף לא הכירוהו, אומרים חז"ל שהוא יצא מהם בטרם הייתה לו חתימת זקן, ועכשיו יש לו זקן (ב"מ לט/ב). על כך יש לתמוה, האמנם אח לא יזהה את אחיו בגלל כזה שינוי קל? הרי אנו מסוגלים לפגוש חבר כיתה מבית הספר העממי, שלא ראינוהו מאז בר המצווה שלו, ועכשיו הוא כבר בן חמישים, ומזהים אותו בקלות. למרות השינויים המהותיים שעוברים בין גיל שלוש עשרה לגיל חמישים, ואילו יוסף היה בן שבע עשרה ועכשיו הוא בן שלושים (בראשית מא/מו), זה לא הרבה שנים. מלבד זאת הרי יוסף היה דומה ליעקב אביו (רש"י על בראשית לז/ב). זאת אומרת שהאחים רואים עכשיו את אביהם לפני עשרים שנה. מלבד זאת האחים נכנסו דרך עשרה שערים, כדי לחפש בשוק העבדים את יוסף האבוד. בגלל זה טענו עליהם שהם מרגלים (רש"י על בראשית מב/יב). האם אחרי שלוש עשרה שנים הם חשבו לחפש שם נער בן שבע עשרה, אחרי הם מבינים שהוא התבגר, שיערו איך הוא אמור להיראות והבינו כיצד לחפש אותו, גם הקולות לא משתנים, אפשר לשמוע מישהו ולהיזכר בו מלפני ארבעים שנים. מה קרה כאן שהם לא הצליחו לזהות את האח האבוד שהם באו לחפש.

התשובה: 'דעה קדומה'! הם מכרוהו לעבד, כדי לבטל ממנו את חלום המלכות, והנה הם מגיעים למצרים ומגלים מלך ממש דומה ליוסלה המסכן שלנו, אבל היוסף שלנו הוא הרי עבד לבוש בגדי עבודה גסים, מתענה באיזה שוק של מוכרי נפט או מנקה קרביים של דגים. מסכן. אנחנו חייבים לגאול אותו. מוסיפים האחים זה לזה: תראו איך ה'שויצר' הזה על כיסא המלכות דומה ליוסף המסכן שלנו. מדהים ממש. עד שהוא לא יתפוס אותם באוזן ויאמר להם 'אני יוסף', הם יכולים למצוא עשרים סימנים שזה יוסף, אבל זה לא יוסף, שהרי אנחנו מכרנו אותו לעבד, במיוחד כדי שהוא לא יגיע למעמד כמו של האיש הזה.

כשהאחים של יוסף שמעו ממנו: 'אני יוסף', זה היה 'בומבה' על הראש, ונבהלו כהוגן, אבל אם היה מתחיל לשוחח איתם על האח האבוד, מספר להם שכבר שמע על עבדים שעלו לגדולה, נדמה לו שכאן בארמון היה פעם איזשהו עבד עברי בשם יוסף, והוא דווקא עלה לגדולה יפה מאד. אחר חמישה או שישה משפטים כאלה, הוא יוכל לומר בניחותא, תתפלאו לשמוע שזה אני בעצמי.

אתם כבר יודעים שאני מתכוון להביא את המאמר הזה אל בית היין, גם שם נכונה הגישה הזו. יש יקבים שמייצרים יינות עם זנים פחות מוכרים לנו. מי שטועם זן חדש של יין במקרה באיזושהי שמחה, אם זה משהו אחר לגמרי ממה שהיה רגיל עד כה, הרי שהתגובה שלו תהיה: אולי זה טעים, אבל זה לא יין, מפני ש'יין' לדעתו זה מה שהוא טעם מאז היותו נער צעיר. אבל אם יראה לפני כן את הכרם, את הגידול המיוחד של הזן הזה, את צורת האשכול הקצת שונה, את הצבע הבהיר או הסגול העז של הענבים, ואחר כך יטעם, הוא כבר לא יפסול את היין הזה על הסף. כי ההקדמה ריככה את הדעה הקדומה שלו. חכמי המוסר טוענים שכך אפשר גם להגיע אל הלב, כדי להזיז אותו קדימה. אך זה כבר נושא למשגיח בישיבה.

באווירת המאמר אני רוצה להציע יין טעים, שאם תסתכלו על התווית, תגלו זני ענבים שעדיין לא שמעתם עליהם, זו היצירתיות של דוד הייננים, שהחליט לצאת מהקבעון של שנים או שלושה זנים שכולם מכירים.

ז'אק קפסוטו שתל כרם בפקיעין שבגליל המערבי ובו זני יין מחבל הרון שבצרפת.

בלנד סמואל 2019 עשוי מ55% סאנסו, 25% מורבדר, 10% גראנש נואר, 5% קונואז ו5% סירה. רוב הזנים בבלנד זה לא כל כך מוכרים בארצנו, אך הבלנד שנעשה מהם יצר יין אדום לא כהה, יין קליל, עם טעמים אחרים ממה שאנחנו רגילים אליהם.

סגנון יותר חומצי שמשתלב בקלות עם ארוחה, טעמים של פירות אדומים טריים וכמעט בשלים דובדבן צעיר וכדו'.

13% אלכוהול, המחיר 60₪ כשרות:רבנות מקומית ו O.K

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר