פרשת וישב תשפ"ד, שיראז 2018, יקב טורא

כולנו מכירים את שיר הילדים המפורסם: "הכל בגלל מסמר קטן", קצין הצבא הזדרז להביא תגבורת, מסמר נפל מפרסת סוסו, שעיכב אותו מלהגיע לבסיס כדי להודיע, ובגלל זה צרפת נצחה את אנגליה.

הגירסא היהודית לסיפור זה היא הענן הקטן שראה נערו של אליהו הנביא, אחר שכל עם ישראל קרא: "ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים" (מ"א יח/לט). אחר כך הצטרפו אליו ענני גשם לרוב והורידו גשמי ברכה, ובזאת באה אל סיומה בצורת שנמשכה שלוש שנים. מסביר החתם סופר זצ"ל שהענן הקטן הוא האדים שהצטברו מהקריאה "ה' הוא האלקים". אל טיפת אדים זו התחברה עוד לחות, עד שזה כבר היה ענן שעושה צל, ממילא התקרר קצת תחתיו, זה עשה ירידה ברומטרית של אלפית האחוז, אבל זה היה מספיק בשביל שמהצדדים יצטרפו עוד כמה תזוזות, ותוך זמן סביר זה כבר היה גשם שוטף. במדע קוראים לזה 'אפקט הפרפר, שבו במרכז מדבר אריזונה מנפנף פרפר קטן בכנפיו, ובמרחק אלפיים ק"מ משם, בפלורידה מתרחש הוריקן, או שנעצר הוריקן. בגלל שכל משהו גדול, היה לפני כן קטן, לפני שהוא היה קטן, הוא היה עוד יותר קטן, ועד לפני כן ממש קטן, זה התחיל בכנפי הפרפר, שאפילו נייר טישו אינו יכול להעיף. אבל ל'כאוס' יש חוקים משלו.

מכאן לפרשת השבוע. הרש"י הראשון על הפרשה כותב שיעקב ראה את כל אלופי עשיו המנויים בפרשה שעברה, והוא נבהל, "מי יכול להתגבר עליהם? כולם אנשי בטחון, מלומדי מלחמה, עם ציוד צבאי משוכלל". מביא רש"י משל לפשתני שהגיע לעיר עם שיירת גמלים טעונים פשתן. משקל הפשתן הוא קל, ממילא אפשר להעמיס על כל גמל הרבה סחורה [בזמנם לא היו חוטי חשמל מעל הכבישים, ולא הייתה מגבלה בגובה המטען]. היו שם אולי מאה גמלים, שכל אחד סוחב חבילה בגובה עשרה מטר. זה אמור לפקוק רחוב שלם. עושה הפחמים ראה זאת, נבהל, כיבה את הברנר, ניתק את הרתכת, סגר את התנור, הוריד את המפסק הראשי, נעל את הדלת, והחל להתרוצץ בחוצות עיר לחפש פתרון. פיקח שראה אותו אמר לו: "ניצוץ אחד מהמפוח שלך גומר את הכל". ממשיך רש"י ואומר: זהו הנאמר [בהפטרה של שבוע שעבר]: "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ, וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם, וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי ה' דִּבֵּר" (עובדיה א/יח). כתוב כאן שהפחמי הזה עשה טעות שהוא סגר את החנות, הוא אפילו לא צריך היה להרים את העיניים מהמלאכה שלו, הלהבה של 'יוסף' קופצת למרחק, ותופסת את הפשתן היכן שהוא נמצא. לכן כשיוסף נולד, יכול היה יעקב לומר ללבן: "שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי" (בראשית ל/כה). מה קרה? עשיו מת? לא, יוסף נולד. הוא עדיין לא טייס קרב, ולא שיריונאי, הוא סך הכל תינוק בעריסה, הוא אינו צריך לעשות כלום, הלהבה שלו כבר פועלת בדרכים נסתרות.

בגלל שהשבוע מתחילים לומר על הניסים, אציע דוגמא מ'על הניסים' של פורים. במגילת אסתר רואים מהפך ברור, תחילה עורך אחשוורוש משתה, להביע את נצחונו על היהודים, הוא הצליח לעצור את שיקום ירושלים, כבר עברו שבעים שנות הגלות, היהודים לא נגאלו, וזהו זה, הם כבר לא יגאלו יותר! עפ"ל. כולנו יודעים כיצד נגמרת המגילה, אך הבה נחשוב כיצד התחיל המהפך? היכן הייתה נקודת השבירה. חז"ל אומרים שצריך לקרוא את המגילה בפורים, לפחות מ"בלילה ההוא נדדה שנת המלך", כי שם כבר רואים את המהפך בעיניים (מגילה יט/א), אבל אם נחפש היכן נמצאת הנקודה הקטנטנה הראשונה, אומרים חז"ל שזה היה כאשר אחשוורוש קרא לושתי להציג את יופייה לעיני השרים, והיא מאנה להופיע. ההמשך הוא שחמת המלך בערה, והוא ציווה להרוג אותה והשאר כבר התגלגל. חז"ל טוענים שהכעס עליה היה חסר פרופורציה, על כזה סירוב מגיע עונש קטן, ולא הוצאה להורג. העונש שאחשוורוש נתן לה, היה תוצאה בלתי נשלטת של כעס מטורף, לא טבעי ובלתי הגיוני. זה היה בגלל משהו שונה לחלוטין. כשכל המסובים במשתה החלו לנבל את פיהם, ודנו אם הכשדיות יותר יפות או המדיות, אמרו מלאכי השרת לקב"ה: ראה את ההבדל, היהודים יושבים בשלחן שבת וחג, עם אוכל ויין, שמחים ושרים לכבודך שירי שבח, ואילו הגויים יושבים ליד שלחן של אוכל ויין, ועוסקים בדברי תִּפְלוּת. שלח הקב"ה את מלאך החימה, שיבעיר בתוך אחשוורוש 'תנור מלא כעס' (אסתר רבה ג/טו). כדי לערבב את המשתה הזה, ומכאן התחולל כבר המהפך בגישה אל היהודים.

זאת אומרת שיש לנו דוגמא מה זה 'ניצוץ' שיוצא מהמפוח של הפחמי. שולחן של שבת אוכל ויין, שירי שבת, וסיפורים על פרשת השבוע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. מכאן והילך התהליך משתחרר מהשליטה שלנו ובגבהים הוא עובר להילוך גבוה. אינני סבור שיש הבדל איזה יין עומד על שלחן השבת, המלאכים תמיד ילמדו זכות. אבל ככל שהאווירה מכובדת יותר, כל התמונה מקבלת יותר רצינות ועומק. על כן אין ספק שלכבוד כזו שבת, שהיא גם חנוכה, כדאי לשדרג את השיגרה במאכלי איכות ויינות משובחים. בקטע הזה יש לי הצעה חביבה ששתיתי בשבת האחרונה, שיראז 2018 מסדרת מאונטן הייטס של 'יקב טורא'.

היין התיישן במשך כ-22 חודשים בחביות עץ צרפתיות חדשות שהורכבו במיוחד. התוצאה היא יין עשיר ופירותי, פלפל שחור ולבן, מלא תבלינים סיומת ארוכה וטובה.

14% אלכוהול. כשרות: בד"ץ בית יוסף, O.U, הרב באב"ד והרבנות המקומית.

מחיר: בציר 2018 - 170₪, בציר 2021 - 140₪.

לחיים, שבת שלום וחנוכה שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב