פרשת וישלח תשפ"ד, רכס 2020, יקב כרמי אלול
בפרשת השבוע נפגש יעקב עם עשיו אחיו, ופחד שהוא יכה אותו אם על בנים, כמו שהגויים יודעים, מסוגלים ואוהבים לעשות. על כן הוא התכונן בהתאם, דורון, תפילה ומלחמה. בין פסוקי התפילה הוא גם אמר לקב"ה: "אַתָּה אָמַרְתָּ: הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם" (בראשית לב/יג). הבה נחפש היכן הבטיח לו ה' כזו ברכה. בשבוע שעבר קראנו שהוא נרדם בבית המקדש, שם קיבל נבואה, וה' אמר לו: "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית כח/יד). יש לי על כך שתי שאלות:
א _ האם 'עפר הארץ' ו'חול הים' זה אותו דבר?
ב _ מה פתאום יעקב שינה מעפר לחול?
ונענה על הראשון ראשון. חול יש רק בקרבת הים, עפר יש בכל מקום, בעמק ובהר, בעיר ובמדבר. כמו כן מי שלוקח בשבת חול ים ומערבב אותו עם מים, לא עושה עבירה, כי החול והמים לא מתערבבים, החול נרטב ומתייבש. אבל אם יעשה זאת עם עפר, הרי שהוא 'לש'. אפשר לייבש את הבוץ הזה, ולעשות ממנו לְבֵנָה, כך בונים בתים במקום שאין גשם, שימיס את הַלְּבֵנִים. כמו כן חול אינו מתאים לחקלאות, אין בו מינראלים ודשנים, זה סך הכל אבנים קטנות, לא כן אדמה, היא כר פורה לצמיחה. אדמה מתפוררת לאבק ומתגבשת לרגבים נוקשים, חול לא מתפורר ולא מתגבש.
מאידך מאדמה אי אפשר לעשות גבול לים, המים ימיסו את האדמה יעכירו ולא יהיה סכר, לא כן החול, הקב"ה בעצמו מעיד: "שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ" (ירמיהו ה/כב).
בעומק מסמל החול את מידת הדין והחוקים הברורים, והעפר את מידת הרחמים הגמישה ומתחשבת. אפשר למצוא עוד הבדלים בין חול לעפר, אבל התמונה ברורה, נותרה אם כן רק השאלה השנייה, מה פתאום יעקב שינה, שמע 'עפר' ואמר 'חול'.
התשובה שעשיו יקנא כשישמע על עַם עִם כל כך הרבה אפשרויות, עם שגם נמצא בכל מקום על פני תבל, וגם שיש לו כל כך הרבה אפשרויות, גם להתגבל, גם להפוך לכלי, גם להצמיח, גם לשנות צורה, להתפורר, להיות בוץ ולהתקשות. להתמזג עם מים לזרום למקום חדש, להתגבש ולהתחיל חיים חדשים במקום החדש. באמת כך עם ישראל, אבל עבור עשיו זה יותר מידי. לא כן חול, הוא סטטי, יציב ובלתי משתנה, יבש, רטוב, חם, קר, תמיד זה יהיה אותו חול. על כן כשה' אמר לאברהם שזרעו יהיה 'כחול הים' הוא מיד הוסף גם 'ככוכבי השמים' (בראשית כב/יז). רק חול הוא מאובן. לכן כשעשיו ישמע 'חול', זה לא יכניס אותו ללחץ.
גם ביקב ישנם את שני המושגים הללו, היין אמנם לא חול ולא עפר, אבל את המושגים הללו נוכל לפגוש בתעשיית היין. ישנה אפשרות לעשות יין בתוך מסגרת קבועה ונוקשה, שבכל שנה ושנה, בכל יבול ובציר, תצא כמעט אותה תוצרת, מי שהתרגל לעשות בשבת קידוש על יין עממי מהסופרמרקט, לפעמים זה עוד בגלל שגם אבא שלו עשה על זה קידוש, הוא אינו רוצה להיחשף לטעמים אחרים. כזה יין סטנדרטי חייבים לעשות בתוך מסגרת נוקשה, להשתלט על זמן התסיסה, ועל כמות הסוכר, מייצרים אותו 'לפי הספר'. אלה הם היינות הבסיסיים, ככל שאיכות הגפן וטיב הבציר עולים, מקבלים תוצרת יותר משובחת. יש יקבים שמעדיפים להעביר את הענבים הטובים ליינות שזוכים ל'פינוק' וטיפול משובח. מזה מייצרים יין ש'מקשיבים' לו, מאפשרים לו להציג את עצמו, עם השמרים הטבעיים שיש בענב. את זה אפשר לעשות רק עם ענבים משובחים, אמנם אם אין שליטה יכול להיות הפסד, האם כדאי להמר על ענבים משובחים, שאולי לא תצא מהם תוצרת משובחת. היינן סומך על טיב הגפן והיבול, ומוכן להכניס את הענבים כפי שהם, בלי שום תוספת, לא לדכא את השמרים הטבעיים, ולא להוסיף שמרים מבחוץ, אלא פשוט להמתין בקוצר רוח לתוצאות. לפעמים יש אכזבה, אבל כשזה מצליח, את הטעמים והריחות הנלווים, יכתוב היינן רק כשהתוצרת תהיה מושלמת, כי לפני כן הוא בעצמו עדיין לא יכול לדעת.
יש לי הצעה של יין ממש ברוח המאמר, שנעשו על פי חוקי ה'עפר' ולא ה'חול', הטעמים זרמו אל החבית ואל הבקבוק בדיוק כפי שהבורא רצה, בעל הכרם התפלל, החבית חשפה, היינן גילה ואנו טועמים ונהנים.
כזה יקב הוא 'כרמי אלול' שנמצא במושב יציץ במועצה האזורית גזר. הכרמים הם אורגניים ללא דשנים וכך גם תהליך עשיית היין טבעי ללא תוספות כלל.
היין שטעמתי נקרא 'רכס' מבציר 2020.
יין אדום, פירותי וארומטי שעשוי מערבוב של 40% סירה 60% סנג׳ובזה.
היין התבגר בחביות עץ אלון צרפתי 15 חודשים, התוצאה היא גוף בינוני\קל ואלגנטי, ריחות של פירות יער אדומים, אוכמניות, פטל ותות, תבלינים כמו פלפל שחור ואגוז מוסקט. מעט טאנינים רכים ונעימים עם סיומת ארוכה וטובה.
אלכוהול: 14%. כשרות:רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף, סטאר קיי ובד"צ העדה החרדית.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
