פרשת ויצא תשפ"ד, תווית לבנה 2021, יקב פלם
הפרשה פותחת: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח/י). החצי הראשון לכאורה מיותר, אם הוא הלך לחרן, ודאי יצא מבאר שבע, כפי שכותב על כך רש"י: "לא היה צריך לכתוב, אלא: "וילך יעקב חרנה", למה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, בזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה" (עד כאן).
יש לשאול: איזה זיו, הוד, הדר ושבח הקרין יעקב, כשהוא ישב ללא הרף בבית המדרש, לא יצא אל העם, לא לימד, לא גיבש, לא הכיר איש, לא הקהיל קהילות, לא הרביץ תורה ולא התעסק בשום נושא ציבורי. היה נכנס בשקט בשעה שלוש לפנות בוקר לאוהל התורה, 'שייף עייל, שייף נפיק' (סנהדרין פח/ב). וחוזר לביתו אחר שכלתה רגל אדם מן השוק.
התשובה היא שלא צריך לעשות שום דבר, כדי להיות האור של העיר, די שהכול יודעים שבית המדרש מאוייש ולא שומם, ויושבים בו לומדי תורה תלמידי חכמים. זה מעניק לכל תושבי העיר תחושה, שבית מקדש מעט נמצא בעירם, והם יודעים שהם אינם יתומים, אם תהיה בעיה, שאלה ולבטים, יש כתובת לברר אותם. זה מעניק תחושה של אור, גם כשאין בעיה ולא לבטים, ואין צורך לברר שום דבר. הנה הוכחה: מיד כשיעקב הגיע מצרימה, פסק הרעב, והנילוס החל לעלות לקראת פרעה (תנחומא, מובא ברש"י על בראשית מז/י). יעקב לא ניגש אל הנילוס לעשות שם איזושהי פעולה, הוא אפילו לא ידע שיש שם נילוס, הוא יצא מהמרכבה ישירות לבית המדרש, ומיד כאשר דרכו אופני מרכבתו בשער חומות מצרים, הוסרה מהם חרפת הרעב. זהו 'זיוה, הודה והדרה', של העיר והארץ שצדיק נמצא בה.
הנה דוגמא: רבי חייא שיבח את התרומה שלו לחברה, בכך שהוא יודע לשחזר כל חלק שיחסר או ישתכח בתורה (כתובות קג/ב). יש לברר לשם מה נחוצה חכמה שאינה באה לידי ביטוי? זה הרי ב'כח' בלבד [פוטנציאל], ומדוע שיבח רבי חנינא מעלה זו? למה אמר: "אם תשתכח תורה אני כאן"? הרי לא נשכחה התורה, וממילא אין בו צורך. אלא ההסבר הוא שיש בכך גם 'סור מרע' וגם 'עשה טוב'. 'סור מרע' - חסימת כל אפשרות של קלקול או סטיה. מה שלרבי חנינא הייתה כל התורה כולה ברורה, זה אינו רק 'גיבוי' במחסן אם תשתכח התורה, אלא זה שומר את העם באופן פעיל. כאשר בני-אדם יודעים שישנו חכם שעיניו פקוחות, אזניו כרויות ולבו דואג לשלום העם, וכל התורה כולה נהירה לו וברורה לפניו, איש לא יעז להמציא משהו חדש, ואף אחד לא ירים ראש להמציא רעיון מקורי חלופי לדרך המסורה. חדשנים כאלה חוששים מעיניו החדות של רבי חנינא, השומר על התורה בטהרתה.
הרי שמעלת רבי חנינא אינה נמדדת רק אם פעם יזדקקו לשאלה לא שגרתית, כגון: כיצד לנהג עם קרבן הפסח בערב פסח שחל להיות בשבת, דבר שקורה לעתים רחוקות בלבד, וניתן לשכוח כיצד לנהוג (פסחים סו/א), אלא כל חיי היום יום הינם איכותיים יותר בהשראת רבי חנינא. כאשר הדיינים, מורי ההוראה, המדריכים ורועי-העם, יודעים שקביעותיהם ניתנות לביקורת נוקבת, יעיינו היטב במעשיהם ויזהרו ביותר בטרם יורו הנהגה.
מנהיגי העם נאלצים להדריך את הסרים למשמעתם, אך ורק בדרך התורה המסורה, מתוך זהירות מבוקרת ומוצדקת של רבי חנינא, שהתורה כולה פרוסה לפניו, ודבר ממנה לא נעלם מעיניו. כאשר ראשי קהל ועסקנים חושבים על חדשנות כלשהי, הם לא יעזו לעשות דברים שאינם עולים בקנה אחד עם התורה והמסורת, לא בגלל שרבי חנינא יעשה מחאה, אלא בגלל שיש רבי חנינא שקט בפינה. הרי שמצבו הנוכחי של רבי חנינא אינו רק פוטנציאל, אלא 'מצפן' שעל פיו חייב העם כולו לשמור קו, ובעצם קיומו הוא מהוה סרגל המיישר את כל שורות העם.
דוגמא לדבר היא סיבת מותם של בני אהרן, נדב אמר לאביהוא: "מתי ימותו משה ואהרן, ואנו ננהיג את הדור" (סנהדרין נב/א). את התכניות המהפכניות שלהם, הם לא יעזו להציע כל זמן שמשה חי, אלא ממתינים למותו כדי להרים ראש ולערוך שנויים. בכל דור ודור ישנם "שועלים קטנים מחבלים כרמים" (שיה"ש ב/טו), שאינם יכולים לחשוף את נכליהם והבליהם, בגלל עינם הצופייה של תלמידי החכמים. כך היה גם אצל רבי חנינא, כל זמן שהוא חי, אישיותו דואגת שלא תשתכח תורה מישראל. הוא אינו צריך לעשות משהו, לשם הרכנת ראשי המתפרצים למיניהם, אלא די שהוא יישאר במעמדו הנכבד, לכן יש צורך בחכם כמו רבי חנינא, היודע לשחזר את כל התורה, ועצם קיומו מהווה התרעה וגורם שמירה על טוהר המחנה.
רבי חנינא לא רק מנע את שכחת התורה, אלא העניק תנופה חזקה קדימה ללימוד התורה באותו הדור. העובדה שבבית המדרש נמצא מי שיודע את כל התורה כולה, זה מועיל לא רק למקרה של שיכחה, אלא זה מעלה את הרמה. אפילו אם ה'גיבוי' הזה יושב בפינה ולא מביע דעות, שוררת סביבו אוירה רצינית של שיקול דעת, וצורך לסנן היטב את כל החידושים, הסיכומים והמסקנות, זה מה שכתוב בפרשתנו: "הצדיק בעיר, הוא זיוה, הוא הודה, הוא הדרה" (בר"ר סח/ו, מובא ברש"י על בראשית כח/י). מה שנכון בייחס לכל בני העיר, נכון בכפל כפלים בתוך בית מדרש, שכולם מכירים את כולם, והאחד מתחשב בדעת רעהו.
ברשותכם, נרד אלף מדרגות מהחשיבות האמיתית שמעניק תלמיד חכם סביבו, ונציג משהו שהוא הרבה הרבה יותר נמוך מזה, ואף על פי כן גם בו פועל אותו עקרון. חנות יין שכונתית פשוטה, שמתפרנסת בעיקר ממכירת יין פשוט לקידוש והבדלה, ושאר משקאות כהילים עממיים, החנות הזו חייבת להחזיק גם כמה יינות יקרים ומובילים, אמנם אולי מישהו יקנה, אבל המטרה היא בעיקר להעניק לחנות חשיבות. ישנן חנויות יוקרתיות ברחבי העולם שיש שם כד יין ארכיאולוגי מחרס, שנמכר בהון רב, למרות שהנוזל הצמיג ששרד בתוכו אינו ראוי לשתייה, המוצג הזה יתכן שאפילו אינו למכירה, הוא נועד להעניק השראה, הוא מספר שליין יש מסורת עתיקה, זה לא איזה סתם משקה קל.
בבית כנסת ברוסיה אורליגך עשה קידוש בשבת, והניח על השלחן בקבוק ויסקי של כמה אלפי דולרים. יהודי שלרגל עיסוקיו נקלע לאותו בית כנסת, לא רצה לשתות. עושה הקידוש שאל אם ההכשר אינו מספיק. השיב האיש הזה, שכזה משקה יקר לא שותים בכוס חד פעמית. המארח הלך לחפש, ומצא את גביע הכסף שהרב עושה עליו קידוש. במוצאי שבת האורליגך הזה הביא לאורח כזה בקבוק חדש וסגור, מתנה על שהוא יודע להעריך יוקרה. לאורח לא היו כוונות צדדיות, הוא באמת חשב שכזה משקה צריך להרים את הרמה של השלחן והאוירה. הרעיון פשוט, דברים יקרים מקרינים חשיבות סביבם. זה לא אומר שלכבוד כזה מאמר אני אציע יין שרק עשירים מרשים לעצמם לשתות, אבל זה בהחלט מחייב להמליץ על יין טוב מאוד, ולשם כך הנה הצעה של יין ששתיתי לאחרונה.
'יקב פלם' עשה בשלוש השנים האחרונות יין אדום שנקרא 'תווית לבנה – White Label' ובכן, כשמו, כך התווית נראית לבנה לבנה, עם כיתוב פלם על התווית כשהכיתוב הוא באותיות לבנות בולטות.
כך היקב מציג את הפרטים על היין: מטרתה לספק חוויה חושית טהורה, בשונה מתוויות בהן האינפורמציה תופסת מקום מרכזי בגישה שדוגלת במסירת פרטים מרבית: יקב, בציר, זנים, אזור, גישת ייננות. בחרנו ״להפשיט“ את התווית עד כמה שאפשר ולספק, כמעט טעימה עיוורת.
אגלה לכם את הרכב היין: 65% סירה, 25% קברנה סוביניון, ו10% פטי ורדו
אז טעמתי ונהניתי, יין מאוד אלגנטי, ריחות וטעמים פירותיים, מעט חבית, את הסירה אי אפשר לפספס, יין מאוזן עם סיומת ארוכה ונעימה.
14.5% אלכוהול. כשרות: רבנות מקומית,O.K. ובד"צ בית יוסף.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
