פרשת ויקהל פיקודי תשפ"ג, שיראז 2018, יקב דרימיה
הבה נחבר שש פרשיות, ב'תרומה' ו'תצוה' היו הוראות למלאכת המשכן, 'כי תשא' מעין הפסקה. 'ויקהל' ו'פקודי' מלאכת המשכן בפועל. אחר כך 'ויקרא', כבר נכנסים לתוך המשכן.

ברש"י הראשון על פרשת ויקרא, מבואר שצריך הפסקה בין קטע לקטע, "רווח כדי להתבונן". בשבוע שעבר היתה פרשת 'כי תשא' כזה רווח, בין ציווי המשכן, לבין ביצועו, ואנו מגלים שההפסקה הזו אכן הולידה מסקנה מעניינת. בציווי המשכן יורדים לפרטי פרטים, היכן לקבוע את הטבעות, מכמה חוטים נארג הבגד וכן הלאה, לפתע בפרשת השבוע אנו מגלים אביזר חדש, שלא הופיע בציווי; 'מיתרים' (שמות לה/יח). בל נטעה לחשוב שזה היה פריט זניח, לא ולא! 'גרשון' היה בכור הלויים, הוא זכה בתפקיד הנכבד להיות אחראי על נשיאת המיתרים בזמן המסעות (במדבר ד/כו).
שאלו את הרב חיים קנייבסקי זצ"ל: "ממה היו עשויים המיתרים"? הוא סרק את כל אוצר הידיעות שלו, ואמר: 'איני יודע'. זאת אומרת שזה אכן לא כתוב בשום מקום. מדוע? כי לא היה על זה ציווי, זו היתה יוזמה אישית של בוני המשכן. היה להם רווח להתבונן והם הבינו שאם על העמודים משני הצדדים פורסים יריעה הקשורה משני הצדדים, הרי שכלפי חוץ לא יכולים העמודים ליפול, אבל הם עלולים ליקרוס פנימה, על כן ודאי שצריך לעגן אותם במיתרים. אם זו יוזמה פרטית, יש לסמוך על כל אחד שימצא את חומר הגלם המתאים והמשובח, בהתאם לאפשרויות.
האם זה אומר שהיתה יד חופשית במלאכת המשכן? ודאי שלא! דוד המלך מספר לעם על התוכנית לבנות את בית המקדש ואומר: "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל, כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דבה"י-א כח/יט). הכל היה לפי תוכנית נבואית. אבל מסתבר שדווקא המיתרים, שנועדו לייצב ולחזק, דווקא בהם מתאפשרת יוזמה אישית.
הדרשנים אוהבים לומר בשבע ברכות שבני זוג הם משכן, כנאמר: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", לא 'בתוכו'. זה נכון, אבל גם כל אחד בעצמו הוא משכן, "בלבבי משכן אבנה". במשכן שלנו צריך כל אחד 'לפום חורפיה' לחפש את מיתרי המסגרת, כנאמר: "לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ" (משלי יד/י). נושא זה יכולים להרחיב להרבה שטחים ודוגמאות, וכמובן שאני לוקח את זה אל היין.
מי שמנסה להוסיף ליין טעמים, תבלינים ושאר תוספות, יכול להגיע לתוצרת טעימה, אבל המשקה הזה אינו 'יין' אלא 'קונדיטון' (רש"י סוכה נ/א), שמפונקים אוהבים לשתות, אך הוא אינו כשר לנסכי המזבח. כי יין צריך להיות 'יין'! ובכל זאת ישנן דרכים לשפר אותו ב'מיתרים' ובמסגרת.

אפשר ליישן את היין במיכלי זכוכית, ואז נשאר אך ורק הטעם הטבעי האצור בענב. אפשר בכלי חרס, בכלי אדמה, במיכלי ביטון. בסוגים שונים של חביות עץ, גם גודל החבית משנה, ככל שהיא יותר קטנה, סופג היין יותר שטח חבית. גם זמן השהייה בחבית משנה את הטעם, וכן הטמפרטורה שבה התיישן היין. זמן הבציר משנה טעמים, וכן הלאה. הרי שלמרות ההחלטיות שיין צריך להיות אך ורק יין, יש לייננים ביקב מרחב תימרון די מגוון. אבל אך ורק במסגרת, במיתרים.
השבת כבר מברכים את חודש ניסן, ואנו הרי מכירים את הכלל: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב/ב), צריך שפע יינות, גם לליל הסדר וגם למשך שבוע החג, וברוך ה' יש לי את האפשרות למלא את המבוקש של אלה שיגיעו בזמן.

אבל עוד רגע לפני, אספר לכם על יין שנחת על שולחני לפני קצת יותר משנה, ועכשיו הגיע תורו.
שיראז 2018 של 'יקב דרימיה'
אני כל כך שמח שרק עכשיו פתחתי אותו ולא לפני שנה, כי לפני שנה בוודאי הוא היה מעולה, אבל עכשיו הוא יותר טוב.
עינבי השיראז מגיעים מכרם בחבל יתיר בגובה כ-880 מטר, הכרם נקראת מצפה יאיר, סמוך לקו פרשת המים הארצי.
לאחר התיישנות של 12 חודשים בחביות היין קיבל צבע אדום שחור, ריחות וטעמים קצת חריפים של פלפל שחור שהולכים ונרגעים עם הדקות שהיין מתערסל בכוס, גוף מלא וטעם שיורי ארוך ונהדר.
אלכוהול: 14%. מחיר: 110₪.

כשרות: רבנות מקומית, הרב אונגר, O.U, בד"ץ בית יוסף.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר
לעמוד היקב