פרשת כי תשא תשפ"ג, שאריות מפורים
הסיפור העצוב של חטא העגל מופיע בפרשת השבוע, הסיבה שלו כפי שהיא כתובה בתורה היא: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב/א). קריאה שטחית תמתח עליהם ביקורת: "מה זה חוסר הסבלנות המשווע הזה"? אינכם יכולים לחכות שעה או יום? התשובה היא שהרבה מאנשי הערב רב היו עם בני ישראל, וכבר כשמשה עלה להר שהיה בו ענן, ערפל ואש גדולה, הם 'ידעו' שמשם אי אפשר לחזור. שום דבר לא מסוגל לשרוד רגע אחד בתוך כאלה להבות ענק. הם אמנם לא ראו במשה רבינו מתאבד, אלא עוזב את העולם, ומתחבר לעליונים. כמו אליהו הנביא כעבור כמה עשרות דורות, שעלה ברכב אש וסוסי אש השמיימה (מ"ב ב/יא). כבר מהרגע שמשה נסתר מעיניהם, הם הבטיחו בחגיגיות ובביטחון שמשם איש אינו חוזר. אבל שלומי אמוני ישראל לא אוו להאזין להם, ובוודאי שלא להאמין להם. כשהגיע רגע הזריחה של יום הארבעים, חסידי התאוריה שמשה נעלם, הכריזו בשופרות וחצוצרות: "הנה אנחנו צודקים"! יש להם גם הוכחה ניצחת. משה הוא שיא הדייקנות. לפרעה הוא אמר 'כחצות', כי אולי האיצטגנינים שלו לא יידעו לחשב נכון את רגע החצות, ומכת בכורות תהיה לדעתם חצי דקה אחר חצות, וכבר יהיה להם תירוץ שזה לא מאת ה' (ברכות ג/ב). על רבעי דקה ידע משה להקפיד והנה השמש הופיעה ומשה בושש! הניסיון של המאמינים היה קשה משעה לשעה, בפרט אחר שהמכשפים גייסו את השטן, שיראה ליהודים את מיטת משה, כשהוא מובל בה כנפטר. אבל כל זה לא היה אלא ניסיון. מה היהודים היו צריכים לעשות? לסתום את האוזניים ולהכריז: "משה אמת ותורתו אמת"!
לא רוצים לשמוע, לא רוצים להשתכנע, לא רוצים לחשוב, יודעים ודאי שאם משה הבטיח, משה יקיים, גם אם יש אלף הוכחות שזה בלתי אפשרי.
עד כאן הכל ברור, אבל הבה לא נשכח שהשבוע היה לנו פורים, שצריך להגיעו בו למצב של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז/ב). אחת הסיבות לכך היא, כי אנו רוצים להכריז: אנו לא מתערבים בתוכניות של ה', אנו לא מבינים אותם, זה גדול עלינו, אנו אפילו לא רוצים לנסות להתמודד עם השאלות הללו, אלא להטביע את השכל ביין, ולסמוך על ה'.
לכאורה זה סגולה של פורים, אבל מסתבר שהפעם הראשונה שזה קרה, לא היה בגלל פורים, אלא להיפך, בגלל שזה קרה, הגיע חג הפורים. במשתה הראשון של אחשוורוש, עוד לא הייתה אסתר בתמונה, וגם מרדכי היה בצל, אחשוורוש לא ידע בין "ברוכה ושתי", לבין "ארורים כל היועצים הרעים שלו", שזוממים להפיל אותו, וכשהוא לא יודע, מאחורי הגב שלו, מנהלת ההשגחה העליונה את העניינים לטובתנו, וכל צוות הארמון אינם אלא מריונטות [בובות תאטרון]. כך מתארים חז"ל את משתה היין של אחשוורוש: "כשישראל אוכלים ושותים, מתחילים בדברי תורה ובדברי תשבחות [לקב"ה], אבל עובדי כוכבים שאוכלים ושותים, אין מתחילים אלא בדברי תיפלות, וכן [היה] בסעודתו של אותו רשע [אחשוורוש], הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות (מגילה יב/ב). משם אנו כבר יודעים את ההמשך. זה חשוב לנו לדעת גם אחר הפורים, כדי שנוכל להבין שלא צריך להיות שיכור, כדי לאפשר לקב"ה לנהל את העניינים, אלא צריך להיות ב'ניוטראל', להודות ולשבח את ה', בלי לא לנסות להכניס מקלות לגלגלים.
כבר כתבתי בשנים הקודמות שבמוצאי פורים איני מציע יין, כי צריך לגמור את כל מה שנשאר מפורים.
עוד מעט פסח, וצריך לחדש מלאי.
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר
