פרשת תצוה תשפ"ג, יינות מתיישנים

ראו נא הקבלה יפה:

נאמר בגמרא: "חייב איניש לבסומי בפורים, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז/ב). לשון זו מופיעה גם בשלחן ערוך (תרצה/ב). מוסיף על כך הרמ"א: "יש אומרים שאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו" (שם). עד כאן הכל ברור ופשוט, ויש עליו הרבה דרשות, גם אמיתיות וגם פורימיות. אני מבקש לערוך הקבלה, לנושא הפוך, ולגלות שהחוקים זהים בשניהם.

בהלכות תשעה באב נאמר בגמרא, שבערב תשעה באב, בסעודה המפסקת: לא יאכל שני תבשילים, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: יְשַׁנֶּה. אמר רבי יהודה: כיצד משנה? אם היה רגיל לאכול שני תבשילים, יאכל מין אחד, ואם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם סועד בחמשה. היה רגיל לשתות עשר כוסות שותה חמש כוסות (תענית ל/א). כלומר: רואים מחלוקת ברורה, האם להפחית ביין או לא לשתות לגמרי. הגמרא הרי משווה בין חודש אדר לחודש אב, ואומרת: "כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה, כך משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית כט/א). כאן מגלים אנו שיש מחלוקת כיצד ממעטים את השמחה, האם מפחיתים בשתיה, או מתנזרים ממנה לגמרי. הוא הדין בשמחת הפורים, תהיה אותה מחלוקת, האם לשתות 'לגמרי', כלומר: "עד דלא ידע", או 'להרבות', כלומר: 'כוס אחת יותר'.

באיזה אופן שנוהגים לשמוח במשפחות שלכם, שתהיה לכם שמחה שלימה ומלאה. גם אם לשתות קצת יותר או 'לגמרי', כלומר: הרבה יותר, אם הכוונה לשם שמים, הרי שהכל משובח. אם תשאלו מהיכן אני יודע זאת? מאותו 'רמ"א' שאומר, שאין צורך לשתות 'לגמרי', אלא מספיק להוסיף 'יותר מכדי לימודו', הוא בעצמו מסיים את הלכות פורים בפסוק: "טוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" (משלי טו/טו). זהו משפט הסיום של שלחן ערוך אורח חיים. זאת אומרת שגם אם כוס יין אחד מקיימים 'משתה תמיד'.

והפעם לכבוד פורים אכתוב על יינות מתיישנים.

במדרש על המגילה כתוב שאחשוורוש נתן לכל אדם יין יותר מבוגר מהשותה (מעם לועז).

כיום אנו יודעים שבשביל שהיין יתיישן היטב וגם ישבח, צריך לשמור אותו בתנאי אחסון מעולים (טמפרטורה, לחות וחמצן) ומדוייקים.

ובנוסף לזה, לא כל יין אפשרי לשמור לאורך שנים, רק יינות שהיינן תכנן מתחילת עשייתם עם פוטנציאל התיישנות, רק הם יחזיקו מעמד לאורך שנים.

ועכשיו לשאלת השאלת, נגיד שיש לי בקבוק כזה כמה זמן אפשר לשמור אותו? עד אין קץ? עד סוף הדורות? והתשובה לכך היא שאם נעמוד בכל התנאים, היין יחזיק מעמד כמה עשרות שנים בודדות. כמובן שאני מדבר על יינות יבשים, יינות מתוקים יחזיקו הרבה יותר שנים.

יש אצלי כמה וכמה יינות משנות ה90 המאוחרות ומתחילת 2000 שנשמרו במרתף מתחת האדמה.

צבע היין אדום נוטה לחום יש כאלו שהם כבר ממש חומים.

כשנטעם את היינות האלו לא נמצא טעמי פירות אדומים\שחורים שאנחנו מכירים מהיינות הצעירים והבוגרים שאנו טועמים לעיתים, יינות מתיישנים נכנסים במסגרת של טעמים שלישוניים כמו פירות יבשים, אגוזים, תבליני אפיה ועוד.

וכן, יינות כאלו אי אפשר לפתוח הרבה זמן לפני השתיה אלא מיד בפתיחתם צריך למזוג ולשתות.

שנזכה להיות בגדר "וטוב לב משתה תמיד" (משלי טו/טו) "טוב לב" - מי שלבו טוב בעשרו, "משתה תמיד" - כל שנותיו דומות לו ימי משתה, ללמדך שיהא אדם שמח בחלקו. (רש"י שם).

לחיים, שבת שלום ופורים שמח

שרגא – אתר היין הכשר