פרשת כי תבוא תשפ"ב, מרלו קפיטול - CAPITAL, יקב ציון

בפרשת השבוע כתוב שאת הביכורים מכניסים ל'טנא' (דברים כו/ב), אחר כך כתוב שהכהן לוקח את ה'טנא' מידי מביא הביכורים (דברים כו/ד). 'טנא' הוא סלסלת נצרים העשויה מגבעולים דקים של עץ ערבה (ספרי כי תבא ד'. ילק"ש ויקרא תקנ"ב), זו אותה הערבה שבחג הסוכות הייתה צמודה ללולב והאתרוג, אותה הצניעו עד חג השבועות, במיוחד לצורך ביכורים, ועליה נאמר: "ולקח הכהן הטנא מידך", כלומר: את מה שהחזקת 'ביד' בחג הסוכות (מלבי"ם דברים כו/ד). יש הגיון לעשות טנא דווקא מעץ ערבה, הוא גדל בשפת הנחל, ויש בו חומר מונע ריקבון שנגרם מרטיבות.

גם מהמשך הפרשה ניתן להוכיח ש'טנא' הוא סלסילה קלועה, מלאה חורים, בברכה כתוב: "ברוך טנאך ומשארתך" (דברים כח/ה), פירש רש"י: "דבר לח שאתה מסנן בסלים".

מדוע הארכתי בחקירת ה'טנא'? כי לתומי חשבתי שביכורים מביאים תוצרת מוגמרת, לא ענבים אלא יין. רק מי שלא עושה יין, שיביא ענבים, או אם הוא גר רחוק, נאמר במשנה שעליו ליבש את הענבים, ולהביא צימוקים (בכורים ג/ג).

אלא שהנחה זו אינה מסתדרת, שהרי יין אי אפשר להחזיק בסלסלות מחוררות. אמנם יתכן שהכוונה לקנקני חרס, שבגלל היותם שבירים, מחזיקים אותם בטנא, ובתחתית מוסיפים ריפוד של עלי גפן. (כיום עושים זאת עם יין ממחוז קיאנטי שבאיטליה. ובארץ, עם בקבוקי זכוכית - 'דמיג'אן' של עשרה, עשרים ליטר ויותר. חרס הוא שביר מזכוכית עבה זו, ובודאי שהוא זקוק להגנת הטנא.)

אבל כל התאוריה שלי לא מסתדרת. כי 'חג הביכורים' הוא חג השבועות, בחג השבועות אפשר להביא רק שעורים בשלות, או חיטים 'כרמל' - מהובהבות על האש, או קלויות בתנור (ויקרא כג/יד). בעוד שה'ביכורים' הם משבעת המינים. על הגפן כתוב במפורש בתורה אצל המרגלים: "והימים ימי ביכורי ענבים" (במדבר יג/כ), זה היה בסביבות תשעה באב, כמה ימים לפני כן. יין צריך לתסוס לפחות ארבעים יום כדי שהוא יקרא 'יין' (ברכות כז/א). זאת אומרת ש'ביכורים' מיין אפשר להביא ממש לפני ראש השנה, זה אמנם בסדר, עד חנוכה זה עדיין זמן הביכורים, כדי שיתאפשר למביא הביכורים לקרוא את נוסח ההודיה (רמב"ם ביכורים ב/ו). אבל יין ישן אין לכהן סיכוי לקבל, זה אולי לא נורא, בין כך ובין כך בבית המקדש אסור לו לשתות יין, אבל הוא יכול להביא לביתו, לקידוש, להבדלה ולשמחות. כך גם תמרים, הם  מבשילים רק לקראת ראש השנה, ואפילו קצת אחר כך. מסיק הזיתים הרצוי הוא בדרך כלל בחשון, אחרי הגשם הראשון. כך שההמוניות של  ה'ביכורים' צריכה עיון.

במשנה יש תיאור על הנהירה ההמונית של כל העם להבאת ביכורים, המשנה אינה נותנת הנחיות, בתקווה שזה יתבצע, אלא מתארת כיצד זה היה נראה. שם כתוב שהביאו 'ענבים' ולא יין (בכורים ג/ג), תמיד חשבתי שזה לא ה'ביכורים' האידאלי. לפחות לא בענבים וזיתים. אך גם הרחוקים שלא יכולים להביא ענבים, נאמר שהם מביאים 'צימוקים', גם זה לא מסתדר, כיום מייבשים אותו בהקפאה, או בחום גבוה יחד עם רוח, אך בזמנם שטחו אותם על הגג, והם נותרו שם עד עונת הגשמים, אז הביאו את הצימוקים הללו לכאורה ממש לפני חנוכה. הם אינם יכולים להצטרף להמון שבא בחג השבועות, מביאי הענבים צריכים לבוא לבד, החורף אינו זמן להביא את כל הציבור ללון ברחובה של עיר, ולעלות בהמון חוגג ירושלימה, והרי במשנה ישנו תיאור פנטסטי כיצד הייתה נראית התהלוכה בשירה וריקודים. בל נשכח שבזמנם, רוב האוכלוסיה היו עובדי אדמה [לא היו כלים חקלאיים כבדים, שאחד יכול לספק מזון לרבים]. ברור לי שלרבבות מביאי הביכורים לדורותיהם, לא היו לבטים, הם ידעו מתי מתאספים, מה לוקחים בטנא, וכיצד יוצאים יחדיו. אבל מאיתנו ניתקה המסורת, ואנו משתוקקים להצטרף אל מביאי הביכורים, גם מי שאין לו שדה וכרם, יוכל לקחת חבל בשמחה הגדולה. כפי שעשו נכבדי ירושלים, שבאו לקראתם, כך גם בעלי האומניות שבירושלים, לא היה להם ביכורים, אבל הם קמו לכבוד מביאי הביכורים, ומי שכיבד אותם, גם ליווה אותם. הלואי עלינו בקרוב. אמן.

תזכורת: במוצאי שבת מתחילים סליחות גם אצל האשכנזים, זאת אומרת שה'חגים' כבר נושפים בעורף. לכבוד ראש השנה כתוב שצריך לשים על השלחן מאכלים משובחים, כפי שאמר נחמיה לבוני בית המקדש השני: מחר יהיה ראש השנה על כן "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים" (נחמיה ח/י).

והשבוע הגיע אלי בקבוק של "יקב ציון" ששייך לסידרה קפיטול-CAPITAL 

היין עשוי כולו מענבי מרלו שמגיעים מכרמים בהרי יהודה, אחרי שהתבגרו כעשרה חודשים בחביות עץ אלון, ביקבקו אותם והתוצאה, יין שולחני נהדר. לפתוח ולהנות.

צבע אדום עמוק, ניחוחות של שזיף בשל ודובדבנים שחורים. טעם עשיר וסיומת ארוכה .

15% אלכוהול. המחיר 60₪. והכשרות בד"ץ העדה החרדית.

לחיים שבת שלום, כתיבה וחתימה טובה

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב