פרשת אמור תשפ"ב, יער יתיר 2017, יקב יתיר

מלחמה כושלת ואומללה נגד הפלשתים, הסתיימה במות שאול המלך ויהונתן בנו, ובריחה המונית של בני-ישראל מעריהם. על מאורע טרגי זה ערך דוד קינה. בין הדברים מופיע פסוק זה: "[צריך] ללמד [את] בני יהודה [להחזיק] קשת [ולירות בה]" (ש"ב א/יז-יח). מדוע הם צריכים לזאת? מפני ששבט יהודה היו לוחמים: "יהודה... ידך בעורף אויביך" (בראשית מט/ח). לוחמים צריך לצייד במיטב כלי הנשק. הם ידעו להלחם עם חרב, כידון, פגיון ורומח, אבל כדי לנצח מרחוק, צריך לדעת למשוך בקשת. זה היה המקצוע של בני בנימין, ככתוב: "בקשת מאחי שאול מבנימן" (דבה"י-א יב/ב). עוד נאמר: "ומן בנימן גבור חיל... נֹשְׁקֵי קשת ומגן" (דבה"י-ב יז/יז). עוד פעמיים מוזכר בדברי הימים שהם היו 'דורכי קשת'.

מדוע בני בנימין היו קשתים טובים יותר מבני יהודה? יש כאן חידוש שאיטרי היד [השמאליים] יאהבו לשמוע. לכל אחד יש שתי ידיים, האחת דומיננטית והשניה משרתת. אצל הימנים, השמאלית משרתת, ואצל השמאליים הימנית משרתת, אבל לא במידה שוה. כל מה שבני אדם מייצרים, עושים, מגישים, מנגישים ובונים, הם עושים עבור הימניים, והשמאליים נאלצים להתמודד, ולעשות ביד ימין, את מה שהימני אינו צריך לעשות ביד שמאל, זאת אומרת שהשמאלי נאלץ להתמודד עם אתגרים מגיל צעיר, ממילא יש לו שתי ידיים איכותיות, עם העדפה הטבעית שלו ליד השמאלית, בעוד שלימני, יש רק יד אחת פעילה, והשניה יודעת להגיש, להחזיק בינתיים, ושאר פעולת שרות קלילות.

כדי לאחוז נכון בקשת ולכוון היטב, צריך שתי ידיים עם פעילות זהה, בין אם הוא ימשוך את המיתר ביד ימין, ואת גוף הקשת יחזיק ביד שמאל, או שיעשה להפך, תמיד צריכה האנרגיה להיות מאוזנת, כי תזוזה קלה מלמעלה או מלמטה, תסיט את כיוון החץ.

הנה ההפתעה: בני בנימין היו שמאליים, ככתוב: "מכל העם הזה [שבט בנימין], שבע מאות איש בחור איטר יד ימינו" (שופטים כ/טז), ממילא בני בנימין היו קשתים מבטן ומלידה, ואת בני יהודה צריך היה ללמד קשת (הר"ד ב"ד). זה מענין שדוקא השבט השמאלי, נקראים 'בנימין' ='בן ימין', אולי זה בלשון סגי נהור, ואולי בגלל שיש להם שתי ידיים ימניות =איתנות.

בכישרון הטבעי של השמאליים יש מוסר השכל: ישנם המתלוננים שאין להם כשרון להגיע להישגים, הם לא נולדו עם תכונות של מתמיד, אין להם תפיסה מהירה, לא היה להם בית תומך, קשה להם להתרכז, וכדומה. התלונה הזו אינה אמת, הם יצטרכו להתאמן ולהצליח, שהרי אם בני יהודה לא היו מגיעים להישגים של קשתים מצוינים, לא היו מלמדים אותם מקצוע שאינו קשור אליהם. איש אינו רוצה לנחול תבוסה בשדה הקרב, ואחר כך לתרץ, שזה בגלל שלא היו אנשי קשת נכונים. לא ולא! אחר אימון מתאים, הם יהפכו להיות אוחזי קשת ממדרגה ראשונה.

אחד מגדולי ישראל לפני כמה דורות, היה מתמיד מופלג, ישב רכון על ספריו, מהשכם בבוקר עד מאוחר בלילה, אחד הנכדים שאל אותו: "סבא זה לא קשה"? השיב הרב: "זה היה קשה בשבועיים הראשונים, אולי שלושה שבועות". הסבא כבר זקן, הוא לא זוכר כמה זמן היה קשה לו כשהיה צעיר, המשגיחים בישיבות לצעירים, סבורים שהקושי הוא בערך שלושה חדשים, וגם אחר כך ממשיך להיות קשה, אמנם פחות, ואט אט הופכת ההתמדה להיות טבעית, אבל ודאי לא יותר משנתיים, אחר כך יש דרך סלולה של שבעים ושמונים שנים. 

אנשי עסקים למדו לנצל עצלנות טבעית, ובמקום שהאיטר יתאמץ מעט להתרגל למה שהחיים דורשים ממנו, הם מייצרים מגוון מוצרים מתאמים לשמאליים, וברחבי תבל ישנן חנויות מיוחדות לאנשי 'יד שמאל'. זו אמנם פרנסה, אבל זה ודאי לא נכון, הלא ידו הימנית של השמאלי אינה משותקת, ומדוע שלא תצליח לעשות את מה שכל הימנים מצליחים לעשות.

עם תובנה זו הבה נלמד פרק בהיסטוריה. שאול המלך היה משבט בנימין, ובמלחמה אומללה הוא נפגע מחץ שמוטט אותו, היו לו סיבות אחדות שלא להרג באופן זה, על כן הוא נפל על חרבו ומת (ש"א לא/ה). עובדה מצערת זו עולה בקנה אחד, עם הידוע לנו, שהסכנות אורבות דווקא בפסגה, 'קשת' היא הפיסגה שלו, וממנה הוא נפגע (ראה מלבי"ם  רלב"ג ופי' הגר"א משלי ל/לב: "אם נבלת בהתנשא"). אבל סוף סוף לצדיק כשאול לא מגיעה תבוסה דווקא על ידי קַשָּׁת מקצועי, לא ידוע חיצו של מי פגע בשאול, אבל יש לנו דוגמא על המלך אחאב, גם הוא נפגע במלחמה על ידי חץ, שם כתוב: "ואיש משך בקשת לתומו ויכה את מלך ישראל" (מ"א כב/לד). חייל בטלן כיוון את הקשת לעבר עוף פורח, והחץ התועה הגיע עד לב המלך. מפקדי ארם לא ידעו שהחייל הזה אינו אלא בטלן, והעניקו לו העלאה בדרגה, וזהו 'נעמן שר צבא ארם'. אך כיון שהוא לא היה מוכשר, ולא עבר אימונים, על כן כמו כל קל- דעת שמקבל תפקיד בכיר, הוא החל להתגאות, והרי נגעים באים בגלל גסות רוח, על כן הוא הצטרע.

לשמאליים מגיע פרס. ההלכה קובעת שכהן שמאלי פסול לעבודה, זה סוג של מום (בכורות מה/ב). לעתיד לבוא, כשתבוא הגאלה, ירפאו כל המומים (ישעיהו לה/ו), זאת אומרת שהשמאליים לא יהיו יותר שמאליים. לעת עתה השמאלי אינו מרגיש את עצמו בעל מום, הוא מצליח לעשות כל פעולה, עם שתי ידיו היציבות. ישנן שתי דרכים לעשות, שידו הימנית תהיה יותר עוצמתית. או להעניק לה הרבה בריאות, כח, רעננות וגמישות. או להוריד מהכישורים של היד השמאלית, אבל זה לא נקרא לרפא מום, זה כמו לחתוך לשמאלי ארבע או חמש אצבעות ביד שמאל, עכשיו היד הימנית היא העיקר. ודאי שלא כך יעשה המשיח. זאת אומרת שאצל כל שמאלי, היד השמאלית שלו מקבילה לידו הימנית של מי שאינו שמאלי, והיד הימנית של השמאלי תגביה כנשר נעוריה, לעקוף את כל המוכשרים.

הסבר זה שופך אור על דבריו של רבינו מנוח, ששואל: כיצד מניח השמאלי את תפיליו על יד ימין? הלא התפילין צריכים להיות כנגד הלב! (מנחות לז/ב), ומשיב: "לב חכם לימינו" (קהלת י/ב). בלי ההקדמה המבארת כאן, נראים דבריו, כנחמה לשמאלי הסבור שהוא בעל מום.

כדי להבין כיצד מתקשר נושא זה ליין, עלינו להבין תחילה מדוע באמת נפסל השמאלי מלעבוד בבית המקדש. הסיבה היא ששם צריך הכל להיעשות ביד ימין, המוכשר יעשה זאת מהר ויעיל, הבטלן יעשה זאת לאט ועם כישלונות, אבל כל כהן משתדל לעשות את המיטב. לא כן השמאלי, ביד שמאל הוא אינו יכול לעבוד שם. אם יעבוד ביד ימין, הרי שהוא לא עושה את המיטב. הוא יכול לעשות יותר, ונאלץ לעשות פחות, כאלה טעויות לא מאפשרים בבית המקדש.

נושא זה קיים גם ביין. על יין פשוט ועממי יש רווח הגון, למרות שמחירו זול, אבל גם חומר הגלם זול, וגם אין בו הרבה עבודה, ובעיקר קונים אותו בכמויות, רווח של אלפי פעמים חמישה שקלים, מצטבר לשכר נאה. אבל יקב גדול, רוצה להתכבד גם ביינות איכות. יש ידע, יש ציוד, יש קשרים, יש מערכת שיווק, ומדוע שלא יפיקו גם דברים משובחים? הבעיה היא התדמית. כשרואים שם של יקב על יין שטעמו הוא כמו מים עם מלח, איש לא יקנה מהיקב הזה בקבוק במאתיים וחמישים שקלים, גם לא בשבעים וחמישה. כמו כן להיפך, מי שנחשף פעם ליין משובח של יקב זה, יקח ברצון בקבוק בשלושה עשר שקלים [שעומד בסופר ליד האקונומיקה] יפתח, יתאכזב, וישאל: "אם הם יודעים לעשות משהו טוב, אז למה הם עושים כזה דבר"? הפתרון של יקבי הבוטיק הקטנים, הוא לא להתעסק עם יין זול, הפתרון של היקבים הגדולים הוא להחליף שם. יש יינות מותגיים שנעשים באותו יקב שמייצר דברים פשוטים, כמובן שבתנאים שונים לחלוטין, אבל זה לא מספיק, צריך גם ששם היקב יהיה אחר. תתפלאו לשמוע שזה עובד.

לכבוד שבת שעברה שהיא השבת הראשונה שאחרי פסח יש סגולה לעשות חלה בצורת מפתח בתפילה שיפתחו לנו שערי הפרנסה.

כמו כן יש עוד סגולה לכל שבת, לענג, להדר ולכבד את השבת במטעמים טובים ובכלל זה צריך יין משובח, לכבוד שבת כזו של תפילת וברכת השפע צריך משהו יותר מיוחד מכל שבת.

ולכן פתחתי את יין הדגל של 'יקב יתיר' את ה'יער יתיר 2017'

יער יתיר הוא בלנד שמבוסס בעיקר על ענבי קברנה סוביניון ופטי ורדו, כאשר הקברנה תורם את ה'בשר' בעוד הפטי ורדו מהווה את 'שלד העצמות' – טאנין וגם את הצבע האדום\בורדו הכהה שנמצא בכוס.

יין מלא עצמה, חמיצות וגם פירותיות רעננה, ריחות של פירות אדומים בשלים כשברקע מריחים תבלינים ועץ עדין.

היין התבגר כשנה בחביות עץ (225 ליטר) שרק מקצתן חדשות, ומשווק לאחר התבגרות נוספת של כשנתיים בבקבוק.

המחיר כ300 ₪ כשרות: רבנות מקומית והרב רובין.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר