פרשת שמיני תשפ"ב, ויא VIA, יקב מוני
בפרשת השבוע מסופר על מותם הטראגי של בני אהרן, חז"ל חושפים מעט את הרקע: כבר היו משה ואהרן מהלכים בדרך, ונדב ואביהוא מהלכים אחריהם, אמר נדב לאביהוא: "מתי ימותו שני זקנים הללו, ואני ואתה ננהיג את הדור". אמר להם הקב"ה: הנראה מי קובר את מי! (סנהדרין נב/א).
יש לעיין מדוע נענש אביהוא? במפרש נאמר שיוזמה חצופה זו הייתה של נדב, הוא פנה אל אביהוא, ולא נאמר שאביהוא הסכים אתו. ההסבר הפשוט הוא על פי כללי לשון הרע, שגם המדבר וגם השומע עוברים (ערכין טו/ב: 'קטיל תלתאי'). אבל למעשה אפילו נדב, יוזם הרעיון לא חטא, הוא לא דיבר לשון הרע, אלא היו לו תכניות חשובות, הוא רצה מפלגת צעירים לשם שמים, והוא הביע את דעתו. עוד יש לשאול: את התכנית הגה נדב לבדו, וכיצד נכנס גם אביהוא לעונש? מה אשמה מצאו בו?
כך הוא ביאור הדברים: כל אדם מקרין תדמית. אורח חדש שבא למקום שבו הוא אינו מכיר איש, עלול לטעות ולגשת עם שאלה אל האדם הלא נכון, אך מי שחי בסביבה, אינו טועה אל מי לגשת עם כל שאלה ובעיה.
על דרך משל: מי ששכח 'יעלה ויבוא', בתפילת העמידה של ראש חודש, ואינו יודע אם לחזור על התפילה. הוא יסרוק את בית הכנסת, ויחליט למי הוא יכול לפנות עם שאלתו. וכן מי שמגיע בשבת בבוקר לבית הכנסת, כשמכרסמת את לבו שאלה הלכתית, בנושא הכנת המזון לסעדה שאחר התפלה, הוא יפנה אל מי שנראה בעיניו בר - סמכא ויציג לפניו את השאלה. גם המתלבט איזה מקרר, או איזו מכונית לקנות, או כיצד להסדיר מיסי - עירייה, גם הוא מוצא בין חבריו, את מי שנראה בעיניו כמתאים להציג שאלה מסוג זה, וכן הרוצה לברר דבר-מה בנושא רפואי או כל דבר בעולם, כל אחד יודע לפני מי לשטוח את בעייתו, גם מי שמצא רעיון יפה על פרשת השבוע, יחפש בין חבריו את האיש שנושאים אלה מעניינים אותו, הוא יפנה למישהו אחר אם התחדש לו חידוש בהלכה, ולאדם אחר אם החידוש הוא באגדה, ולשלישי אם החידוש הוא מוסרי. לכל סוג שאלה ולכל סוג רעיון, ישנה כתובת, בה השואל מניח שנושא זה מתאים להציג בפני-אדם פלוני.
לאור זה, מובן מדוע מגיע לאביהוא עונש, על שנדב החליט שניתן למצוא בו אוזן קשבת לרעיונות מהפכניים בשנוי הנהגת משה רבנו. את זה צריך היה נדב להגיד למשה בעצמו, ולא לאביהוא. גם אם אביהוא לא מסכים עם נדב בעצם התכניות, אף על פי-כן מהעונש הוא לא יכול להינצל.
מה שהיה נכון עם אביהוא, נכון עם כל אחד מאתנו. בשעה שאדם נפטר לבית עולמו, אומר הקב"ה למלאכי השרת: "צאו וראו מה הבריות אומרים עליו" (קה"ר יב/יב. ראה שבת קנג/א: "ואזנך תשמענה דבר מאחריך"), כלומר: נצב לו אדם בפני בית-דין של מעלה, בשעה שעומדים לקבוע את מעמדו הניצחי, מתוח, נרעש ונפחד, ברגעים אלה עשוי הוא לזכות באושר עד אין קץ וגבול, או חלילה סבל וייסורים, גם הם ללא קץ וגבול, שזה הרבה יותר רציני ומפחיד מגזר - דין של שופט בעולם הזה, אפילו מגזר - דין מות (ברכות כח/ב: "בכייתו של רבן יוחנן בן זכאי"). הנה שומע הנידון שיצאה פקודה לרדת אל שכניו, ולשמוע מה בפיהם אודות הנפטר. באופן טבעי עשוי הוא להתקומם ולשאול: "האם בעולם האמת אני"? השכנים אינם יודעים מאומה על פנימיות הנפש שלי, הם הרי קובעים על פי ראיית אנוש, שהיא לוקה בחסר, אם-כן כיצד ייקבע גורלי על - פיהם?
טעות! אדם אינו מה שהוא היה רוצה שיחשבו עליו, אלא מה שהוא מקרין מעצמו. הוא אך ורק מה שחושבים עליו ומה שאומרים עליו.
כשהקב"ה שם אותנו כאן, הוא לא שם אותנו במדבר, אלא בין בני אדם, כדי להשתלב בחברה, לשמוע, להקשיב, ליישר קו ולהסכים. מי שהכל אוהבים אותו, משמע שזה מה שהוא, החברה אינה טועה בהערכה, וכן להפך, מי שהכל בזים לו וסולדים ממנו, פיו יהיה מלא הסברים על צרות עיניהם של הרשעים הללו. אך אם כך חושבים עליו, שלא יתקן את דעותיהם, ולא יתווכח אתם שאין הם צודקים, אלא ילך אל החכמים שילמדוהו כיצד לשפר את תדמיתו (ראה ב"ק צב/ב: "חברך קרייך חמרא").
עד כאן הכל ברור, זה נשמע כמו שיחה מוסרית [זה באמת כך], אבל עלינו לדעת שזו תופעה של עקשנים שעומדים על דעתם, ולא פתוחים לשמוע מה בפי הסובבים. אם אביהוא לא היסה את נדב, משמע שהוא הסכים איתו.
את הרעיון הזה אני מכיר מזמן, אבל בשבועות אלו מלפני פורים אני רואה את זה שוב ושוב, דווקא בחנות היין החמודה שלי. הנה המחשה: מגיע אדם שרוצה מארז יפה של שנים או שלושה בקבוקי יין, לכבוד משלוח מנות, הוא רוצה ארבעה מארזים כאלה ויותר, לחמיו, לאביו וכדומה. אני מציע בהתאם למחיר שהוא מוכן לשלם, ותוך כדי שיחה הוא מגלה שזה לא יין מתוק, ושואל אותי:
"אתה רוצה שכולם ישנאו אותי"?
אני: "'למה"?
הוא: "יין יבש זה מגעיל"!
אני שואל: "את מי"?
הוא משיב: "את כולם"!
אני: "מהיכן אתה יודע"?
הוא: "טעמתי פעם".
אני: "מתי"?
הוא: "עוד לפני בר המצווה שלי".
אני: "אולי זה היה יין זול"?
הוא: "אין הבדל! הכל מגעיל"!
אני: "אולי אלה שיקבלו ממך את היין חושבים אחרת"?
הוא: "לא יכול להיות".
השיחה המשיכה, לבסוף הגעתי לעמק השווה לתת יין מוגז חצי יבש [יש דברים נחמדים בשטח הזה], וזו פשרה שיכולה להיות טובה לכולם.
יש לי עוד שיחות כאלה בנושא זן היין 'מרלו' ו'קברנה', או במספר החודשים שהיין צריך להיות בחבית. מי שמטבעו פתוח, גם כשהוא בגיל שבעים, הוא יטה אוזן לדברים שהוא אינו יודע, ומי ש'יודע הכל', גם כשהוא בן עשרים וקצת, לא יכול היינן העולמי לשכנע אותו שיש משהו בשטח היין שהוא אינו יודע.
לשבת שעברה (מוצאי פורים) פתחתי בקבוק שהוא יין הדגל של "יקב מוני".
VIA 2017, יין שכבר מפתיחתו הוא מראה את כוחו אבל גם לאחר יום יש בו מגוון טעמים (זה יין שגם מי שאומר שהוא לא אוהב יין יבש, כשיטעם ממנו, לא בטוח שהוא יתחיל לאהוב יין אבל הוא יבין שיש גם דברים טובים)
היין עשוי רובו מענבי קברנה סוביניון (65%) והשאר מרלו (17%) מלבק (9%) ופטי ורדו (9%) שהתיישנו 20 חודשים בחביות עץ אלון במרתף היפיפה שביקב.
הצבע אדום כהה, הריחות והטעמים הם של יין בוגר ועשוי טוב, חמיצות עדינה ונפלאה ריחות של פירות שחורים טבק וקפה, הסיומת ארוכה ומלטפת.
כשרות: רבנות מטה יהודה, בד"ץ בית יוסף, O.K ובד"צ מחזיקי הדת. אלכוהול: 14.5% והמחיר 280 ש"ח.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
