פרשת תזריע-החודש תשפ"ב, שאטו מאלמזון ברון נאדין דה רוטשילד

השבת פרשת 'תזריע', פרשת 'החודש', ופרשת 'ראש-חודש'. כלומר: שלושה ספרי תורה. זה מרגש. אמנם גם בספר אחד יש פי אלף יותר קדושה, ממה שאנו מסוגלים להכיל, אבל שלושה ספרי תורה, זה נדיר בלוח השנה, על כן אנו מתרגשים. כלומר: לא מעודף הקדושה, אלא מהשינוי, מהחריגה.

כל מה שאנו עושים פעם, בפעם השניה כבר 'יוצא האוויר מהמפרשים'. למישהו נתקע פעם מוט של מטריה בתוך העין, די עמוק, היה חשש כבד שהוא איבד את הראיה [רק בעין אחת], וחשך עליו עולמו [משתי העיניים]. בבית חולים התאמצו לתפור ולייצב, וכשהוא היה עם רטיה על העין, עדיין לא ידע הצוות הרפואי, אם הם הצליחו. באותם שבועות של החלמה, מספר החולה, שאת ברכת 'פוקח עיוורים', הוא אמר כאחד מגדולי הצדיקים, וברור היה לו שאם העין תחזור לאיתנה, הוא יאמר את הברכה הזו עם אלף כוונות.

הורידו את הרטיה, העין רואה ברוך ה', ובאמת כשהוא בירך למחרת בבוקר, זלגו עיניו דמעות של גיל [משתי העיניים], הוא בעצמו מספר שההתלהבות הזו הייתה בדיוק יום אחד, למחרת כשהוא גמר את הברכות, הוא שאל את עצמו: אמרתי 'פוקח עיוורים'? התביישתי מעצמי, למחרת זכרתי ש'כאן צריך לכוון', אבל רק יום, עוד יום אחד התביישתי, אחר כך שכחתי לכוון, ועוד אחר כך כבר גם שכחתי להתבייש.

המסופר אינו פרחח, ולא שאינו מגיע יום יום לתפילה, אלא איש ככל האנשים, מתרגש מכל דבר חדש, וחיש מהר ההתרגשות דועכת. הוא אומר בכנות, שגם אם הבעיה הייתה בשתי העיניים, התמונה בסוף הייתה נראית אותו דבר. כי איש אינו מזלזל בעין אחת, או באצבע אחת, אלא השיגרה משתלטת. בתוך ה'שלושים' של רבי חיים זצ"ל, מתאים  לסכם: "אבל אצל רבי חיים זה לא היה כך", זה אכן נכון, "רבי חיים...",  אבל כעת לא זה הנושא. במקום לומר: "אבל רבי חיים", אומרת לנו ההפטרה של השבוע: "אבל הנשיא"... כלומר: מלך המשיח.

במה מדובר? כל העם מגיע לבית המקדש: "הבא דרך שער צפון להשתחוות, ייצא דרך שער נגב. והבא דרך שער נגב ייצא דרך שער צפונה" (יחזקאל מו/ט). לעבור שוב באותו מסלול בבית המקדש, בחזור כבר לא תהיה התרגשות. בית המקדש הוא 'מחמד העיניים', ממתינים לו שלושת אלפים שנים, אבל די לדרוך בו פעם אחת, ובפעם השנייה "כבר היינו שם". אבל ה'נשיא' כלומר: מלך המשיח הצדיק: "דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא" (יחזקאל מו/ח). הוא יודע להתרגש גם בפעם השנייה, גם בפעם השלישית, וגם בפעם השלוש מאות. שום דבר לא נשחק ולא מתקהה. "בכל יום יהיו בעיניכם כחדשים" (רש"י על דברים יא/יג).

כאמור לא צריך לחפש דוגמאות, כי הן על כל צעד ושעל.

ברשותכם אציג את מה שאני רואה מהזווית שלי. כידוע לכם אני עורך סדנאות יין. כשיש קבוצה גדולה, קשה לעקוב אחרי כולם תוך כדי שאני מרוכז בחומר שעלי להעביר, אבל לפעמים הקבוצות קטנות, בפרט בעידן הקורונה. קל לעקוב אחר המשתתפים. ישנם כאלה ששומעים כמה משפטים, וכבר קצרי רוח, ממתינים לטעימות של היין וללכת הביתה. עד שאני מסביר כיצד להחזיק את הכוס, להתכונן ולחשוב מה אנו אמורים להרגיש, הכוס שלהם כבר מזמן ריקה. מאידך, יש ששואלים, מבררים, מתעניינים, כל פרט נוסף מצית להם זיק בעיניים. בעיניהם הסדנה אינה מקשה ומשעממת, שצריך להעביר כרטיס, ולומר: כבר הייתי כאן, אלא מיד בסיומה, הם מגלים שבשעה וקצת, לא העברתי אפילו לא עשרה אחוז מהחומר, הם מיד מבררים, היכן יש עוד כאלה סדנאות, והאם שם נאמרים דברים אחרים?

על השאלה הראשונה קל לענות, ודאי שיש עוד, על השאלה השנייה יותר קשה, כי אני לא כופה את עצמי, אני מראה על המצגת כותרות, מסביר בקצרצרה ועובר לכותרת הבאה. היכן שהמאזינים עוצרים אותי, שם אני עושה 'אנטר' ומרחיב. ממילא איני יכול לדעת היכן יהיו המעצורים בסדנאות הבאות. אז שומע אני מהם: אין דבר, אם בפעם הבאה נשמע פחות או יותר אותו דבר, גם שווה לבוא. את זה יאמר מי שאוהב את הנושא, והוא יבוא גם בפעם השלישית. מהיכן אני יודע? אני בעצמי משתתף בהרבה מאד תערוכות, סדנאות, הרצאות עיונים, דיונים, וטעימות, איני אומר: 'כבר הייתי', 'כבר ראיתי', 'כבר שמעתי'.

מכאן נחזור לשורת הפתיחה: מחר יהיו לנו בבית הכנסת שלושה ספרי תורה, זה מאורע חריג, נהיה חכמים, נפתח את רוכסן הלב, ונאפשר למעט מריבוי הקדושה, לגלוש אל תוך הלב פנימה, יחמם אותנו, נחמם אנו אותו, ונוכל להשתעשע בתחושה נהדרת, שתחזיק מעמד לפחות שבוע, עד שבת הגדול, שיהיה שוב משהו חריג, ואחריו פסח, שוב חריג. כל חודש האביב הוא חודש של התחדשות, כפי שאומרים חז"ל: "איזהו חדש שהארץ מלאה דשאים, ואילן מוציא פירות? הוי אומר זה ניסן, שנאמר: "לבשו כרים הצאן, ועמקים יעטפו בר,  יתרועעו אף ישירו" (תהילים סה/יד. ר"ה יא/א).

ברוך ה' יש  לנו אלף סיבות לשיר ולהודות לה', וככל שנודה יותר, יתן לנו ה' יותר ויותר סיבות להודות עליהן, עוד ועוד.

עכשיו פרק בפרקטיקה: למי שאינו יודע, מראש חודש ניסן עד פסח יש שבועיים, ראש חודש זה בשבת, יורד יום, ערב פסח זה לא זמן לקנות יין, יורד עוד יום, באמצע יש עוד שישי שבת, יורדים עוד יומיים, מלבד יין יש עוד עשרת אלפים דברים לקנות ולארגן, מי שישאיר את היין לסוף, יהיה זה על אחריותו הבלעדית.

השבוע מישהו קנה ממני כמה בקבוקי יין צרפתי, ולכן החלטתי גם לנסות אחד מהם, פתחתי שאטו מלמאזון ברון נאדין דה רוטשילד 2014 היקב נמצא באיזור מדוק שבבורדו שבצרפת או יותר מדוייק באפלסיון מוליס שבמדוק שבבורדו שבצרפת.

כמובן שהבלנד שלו מענבים שגדלים שם זה מרלו וקברנה שהתבגרו כ16 חודשים בחביות ומיכלי נירוסטה.

ליין יש ריחות של של דובדבנים ושזיפים בשלים, מעט תבלינים, יין מאוד אלגנטי ונעים לשתיה חומצה עדינה שגוררת אחריה סיומת ארוכה.

המחיר לבציר עכשוי (2018) 220 ₪. 14% אלכוהול כשרות: כשרות: O.U והרב זעקבאך.

לחיים, שבת שלום וחודש טוב

שרגא