פרשת צו תשפ"ב, פורים.

כבר בשבוע שעבר פגשנו קצת את קרבן ה'מנחה', אלא ששם הוא נכתב בקצרה, בין העולה לבין השלמים, ואילו בפרשת השבוע ישנה הרחבה ופירוט.

המנחות שהיחיד מביא לבית המקדש,  אינן דומות למנחת הכהנים ולמנחת הציבור, את מנחת היחיד אוכלים הכהנים (חוץ מהקמיצה שעולה על המזבח). מנחה אינה צריכה סמיכה ולא נסכי יין, מאידך המנחה מקושטת בשמן ולבונה.

נתחיל בסמיכה. לומדי הדף היומי זוכרים מחודש שעבר שסמיכה צריכה להיות 'בכל כוחו' (חגיגה טז/ב). מה הפירוש? האם אני עומד בזירת תחרות עם התיש, לראות מי יוריד את מי? עם תיש וכבש אני מוכן להתמודד, אבל עם פר? הלא בקלות הוא מנופף אדם באויר. סמיכה 'בכל הכח' זה נקרא שאם התיש יזוז, הנסמך עליו יפול, זאת אומרת שבכל כוחו, אומר: "עכשיו הכח והיציבות שלי נמצאים בקרבן", הוא הנציג שלי, ואת 'כל הכח' הזה הוא מעלה השמיימה לריח ניחוח לה'.

מנחה אינה זקוקה לזאת, כי המקריב בעצמו, מעלה אותה במו ידיו. מהטעם הזה מקשטים את המנחה, כי זה ממש ישירות לה' מהידיים שלי, והכהן שמקבל, הוא הלא שליח דרחמנא.

אין 'קרבן' שהולך בין אדם לחברו, אלא רק 'מנחה'. זו גם קרבן, וגם מתנה שנותן איש לרעהו. כל זה אמנם אינו ה'מנחות' של בית המקדש, אבל אלה המנחות המעשיות שיש לנו כיום, להרבות אהבה אחווה שלום ורעות בין איש לרעהו, בין שכנים ומכרים, בשמחה ובחיבה. יעקב שלח 'מנחה' לעשיו, ואחר כך ליוסף וכן דוגמאות רבות, של מנחה בין אנשים. במנחה אנושית כזו, ברור מדוע אין נסכים, היין אינו צריך להתלוות למנחה, הוא יכול להיות מנחה בפני עצמו. ב"משלוח מנות איש לרעהו", קובעת ההלכה שצריך 'שתי מתנות', אי אפשר לקחת בקבוק יין, לעשות פס באמצע, ולומר למעלה זו מתנה אחת, ולמטה זו המתנה השנייה. אבל אפשר להשתמש בשני בקבוקים, אחד לבן ואחד אדום, או אחד יבש והשני מבעבע, אחד עדין והשני מחוזק, ועם צמד הבקבוקים הללו לעשות משלוח מנות מפואר ומהודר.

כיוון שהמאמר יעלה לאויר סביב פורים, הנה הצעה לעשות 'מנחת אהבת רעים', איש כמתנת ידו, כברכת ה' אלקינו.

השבוע לא אציע יין מיוחד כי הרי לא די יהיה לנו בכוס אחת, ומאידך, אנו רוצים להשאר מפוקסים על הרגלים, עד הערב, לכן כבר מהבוקר צריך להתחיל עם קונטרול וביקורת.

תשתו הרבה מים במהלך היום לא רק יין וככה גם בבוקר למחרת לא תקומו עם כאב ראש מציק.

לחיים, פורים שמח ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר