ואהבת לרעך כמוך, ומה עם הגוי?
יעקב שואל: אם בתורה רשום ואהבת לרעך כמוך, אז למה לערבי אסור לפתוח ליהודי בקבוק יין?
שלום וברכה יעקב, ויישר כח על ההתעניינות, זכור תמיד כי "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" (משלי פרק ג, יח).
קיימת שגיאה בשאלה. המצווה "ואהבת לרעך כמוך" לא נאמרה לכל העולם, אלא רק לעם ישראל. ודאי תשאל, מדוע לא?
במבט ארצי, המצווה "ואהבת לרעך כמוך" אינה פשוטה כל כך לשכל. לאהוב אנשים זרים כמו שאתה אוהב את עצמך? מילא אם היתה התורה מבקשת לעזור, להיות אכפתי, מתחשב, אבל לאהוב? ולא רק לאהוב, אלא לאהוב כמו שאתה אוהב את עצמך?
אך רצתה התורה לרומם את היהודי מעל הטבע, כי בזכות מצווה זו עם ישראל יהיה מאוחד, ולא כשאר העמים. התורה ציוותה עלינו דבר לא פשוט בכלל: לאהוב את חברך כפי שאתה אוהב את עצמך.
הגויים לעומת זאת לא צוו בכל מצוות התורה, והם אינם מצווים לאהוב אותנו (וגם לא נוהגים כן), ולכן גם אנחנו איננו מצווים לנהוג כלפיהם בחומרות המצוות על בני עמנו. ודאי שאסור להזיק לגוי, ואף גזל הגוי אסור בהלכה. יתירה מזו, הגמרא מספרת לנו על תנאים ואמוראים שמסרו חינוך לדורות בכך שגמלו חסדים עם גויים. אולם מעיקר הדין איננו מצווים לנהוג עם גויים בחסידות יתירה כעם בני עמנו. בדיוק כפי שראוי כי תדאג לילדיך יותר מאשר לילדם של השכנים, כך רוצה התורה שתנהג חסידות יתירה עם "רעך" - בני ישראל, ואותם תאהב ברמה שאתה אוהב את עצמך.
ובכל זאת, גם אם אנו לא מצווים לאהוב את הגוי אהבה יתירה, מדוע לא נשתה מיינו?
איסור "יין נסך" לא נועד לפגוע ברגשות הגוי חלילה (גם הגוי מבין שזוהי דרישה הלכתית של הדת, ולא ירגיש פגוע, היות ולא מדובר בעניין אישי כלפיו). אפשר לתלות את הסיבה לאיסור זה בשתי סיבות, האחת הלכתית, והשנייה חינוכית:
הסיבה ההלכתית היא, כי התורה אסרה עלינו להנות מעבודה זרה וכל דבר הקשור בה, ולהתרחק מאלילות כמו מאש. לצערנו גויים רבים עובדים אלילים, או עושים מנהגים של עובדי אלילים אפילו בימינו. היין הוא משקה חשוב ביהדות ואנו מקדשים עליו בכל שבת. מכיוון שכוונת הגוי העובד אלילים אוסרות עלינו את יינם, אז אסור להנות מיין של גויים. גם בימינו יש לחשוש: הנוצרים כידוע מאמינים באל שהפך לאדם בשם ישו, הם מאמינים בשלושה אלים ("אמונת השילוש"), ופוסקים רבים דנו בשאלת אמונתם. הנוצרים "מקדשים" גם הם על היין מתוך אמונה מוזרה שהיין הופך בבטנם לדמו של הצלוב. המוסלמים מאמינים רק באלוקים אחד, אך הם עדיין מקיימים מספר טקסים של עובדי אלילים מימי-קדם, כמו לדוגמה, שהם משתחווים למכה אל אבן שחורה שהיתה בעבר שייכת לעובדי אלילים, והמוסלמים החליפו את מנהגם. עם זאת ברור כי אמונת המוסלמים קרובה יותר לאמת, ולכן יינם של המוסלמים אסור רק בשתייה אך לא אסור בהנאה. בכל מקרה התורה רצתה שנתרחק מעבודת האלילים וכל הקשור בה ולא ניקח סיכונים, לכן לא נשתה מיין שנפתח על ידי גוי. אתה, כיהודי שלא רוצה לפגוע ברגשותיו של איש, צריך להימנע לכתחילה ממצבים שבהם גוי יגיש לך יין, וגם לכך כיוונו חכמים בגזירתם:
וכאן אנו נוגעים בסיבה החינוכית: התורה לימדה אותנו כי "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". הקב"ה רוצה שהעם היהודי יהיה שונה מכל העמים בעולם, ולא יתחבר לעמים האחרים שאינם פועלים לפי ההדרכה האלוקית (עניין זה לא קשור לגזענות, היות וכל גוי שיקבל על עצמו את התורה והמצוות יהפוך ליהודי גמור לכל דבר ועניין).
התורה ביקשה להרחיק אותנו ממי שאורחותיהם רחוקות מהקב"ה והתורה. היות והגויים רחוקים משמירת התורה, הם ידועים בהנהגות רבות הגובלות בפריצות, דיבור גס, אלימות, וכו'. באמצעות הלכות כגון זו, מרחיקה אותנו היהדות מסעודה עם גויים, שתיית יין בבתי מרזח של גויים ("באר"), והיקשרות עם גויים, בכדי שלא נלמד ממעשיהם. כך אמרו בגמרא (עבודה זרה, דף לא) שטעם נוסף לאיסור הוא משום "דחנותא ושתי", כלומר כדי להרחיקנו ממסיבת גויים. כפי שראינו, האיסור מעוגן בשני טעמים: הלכות יין נסך, ואסור חתנות (יורה דעה, סימן קכט, יא).
למרות שלא צווינו לאהוב את הגוי כמו שאנו אוהבים את בני עמנו, ודאי שאין לפגוע בו וברגשותיו, ולכן ראוי להימנע ממצבים כאלו, ואפשר במקרה הצורך להסביר לגוי את חובת האיסור ההלכתי, שאינו נוגע אליו באופן אישי.
(הדברות)
