פורום "טועמיה" זו קבוצת חברים שרובם עוסקים ביין לפחות בחלקו של היום
ומיעוטם חובבי יין, ואפילו מושבעים, נפגשים מידי פעם לטעימת יינות לפי זן, איזור או שנתון.
הפעם נפגשנו ב"יקב צרעה", כשמדריך הטעימה הוא MW מאסטר ווין והיינן של היקב 'ערן פיק'.
ערן התחיל עם שיטתו הייננית, וכיוונו לטרואר מקומי. כי קברנה ממקום מסויים צריך להיות מזוהה עם איזור הגידול שלו, ושלא יהיה דומה לקברנה או זן אחר ממקום אחר.
בעבר היו ליקב צרעה כ-300 דונם, והם היו משתמשים בחלק מהענבים ואת השאר היו מוכרים ליקבים שבאיזור, הכרמים היו מפוזרים באיזור הרי ירושלים, נוה אילן, גבעת החלוקים ושורש.
בשנים האחרונות הם צמצמו את השטחים הגדולים, ורכזו את כל הזנים של היקב בשטח של כ150 דונם בכרם שורש בלבד.
זאת בגלל האפשרויות הרבות שיש בשטח כרם שורש, למשל כמה סוגי קרקע ומדרונים שונים שאפשר לגדל שם את הענבים לשביעות רצון היינן.
בכרמים גדלים ארבעה זני ענבים אדומים: קברנה סוביניון, מרלו, סירה ופטי וורדו. וכן שלושה זנים לבנים: סוביניון בלאן, שרדונה, וגיוורצטרמינר.
ביקב מייצרים 5 סוגי יין או בעצם 6 אם נחשב גם את הקינוח.
"הרי יהודה לבן"
"שורש לבן"
"הרי יהודה אדום"
"שורש אדום"
יין הדגל "מיסטי הילס"
והקינוח "אור"
לאחרונה חגגו ביקב 25 שנים של עשייה וזו הייתה הזדמנות לטעום חלק נכבד מהיינות המוצלחים של היקב.
התחלנו מהיין הלבן "הרי יהודה" מהבציר האחרון 2017 הוא מורכב מ75% שרדונה ו25% סוביניון בלאן.
אחריו המשכנו ל"שורש הלבן" שהוא גם משני הזנים שרדונה וסוביניון בלאן אבל האחוזים הפוכים 75% סוביניון בלאן ו25% שרדונה.
שני היינות הלבנים קייצים וטובים. ה'שורש הלבן' יותר פריך ובועט לעומת ה'הרי יהודה הלבן' שהוא רגוע ועגלגל קצת יותר.
גם השרדונה וגם הסוביניון באים מחלקות נפרדות. צורת גדילה שונה אחד מהשני, נבצרים לחוד, מותססים בחביות עץ שונות ובגדלים שונים, ורק בהמשך ערן מאחד אותם ליין אחד, על פי אחוזים שהוא קובע כאשר כל אחד משני הסוגים כבר גמר להבשיל.
אחרי שניגבנו שמן זית עם פוקצ'ה, טעמנו מהגבינות שהיו השולחן, המשכנו ליינות אדומים.
'הרי יהודה אדום' מהבציר שנמצא עכשיו בחנויות 2016
ההרכב שלו 40% קברנה סוביניון 40% סירה 20% פטי וורדו.
הבציר הוא לילי, מחצות עד לפנות בוקר, כדי שלא יגיעו ליקב ענבים חמים. הענבים מגיעים ליקב בין השעות 4 לשש בבוקר, התסיסה של הענבים האלו לוקחת בערך שבועיים.
המעלה של היין, ולא רק הוא אלא זה חלק מהאני מאמין של ערן שגם יינות אדומים לא מומלץ לשחק איתם מידי הרבה ולהעביר אותם ממקום למקום,
וכשאין ברירה וצריך להעביר אותם הם עוברים בתהליך אנאירובי ללא חמצן עם חנקן.
ליין יש ריח שמתפרץ מהכוס, סיומת שנגמרת די מהר, אבל לא זה לא חשוב בכלל, כי זה יין מתאים לאוכל, וכשאוכלים, האוכל בין כה וכה מעביר את טעם היין.
מה שהיה יפה ביין הזה, שגם אחר שהמשכנו לשאר היינות, הוא נשאר כל הזמן בכוס אחת, ומדי פעם חזרתי לבדוק אותו וההתפתחות של הריחות הייתה מדהימה. ריח של טופי פירות ואחר כך קרמל וטבק ועוד.
'שורש אדום' 16
הרכבו 50% סירה 35% קברנה 15% פטי וורדו.
לדעתי היין יהיה הרבה יותר טוב בעוד כמה שנים, ולא שעכשיו הוא לא טוב,
הראיה לזה שהוא ילך וישתבח זה היינות הבאים שטעמנו
'שורש אדום' 13
בלנד של 50% קברנה סוביניון ועוד 50% סירה ופטי וורדו, יין פירותי, חומצה נעימה, אלגנטי ונעים לשתיה (לא לשכוח הוא כבר בן 5).
'שורש אדום' 12
60% סירה 25% קברנה 15% מרלו
בטעם טיפה ירקרק יותר חומצי מה-13. יין מרענן. ופתאום אנחנו גם מגלים שיש בו טאנינים משהו שעד עכשיו לא הרגשנו בשום יין וכשחולפות הדקות הטאנין מתגבר מה שאומר שיש ליין עוד לאיפה להמשיך.
מפה המשכנו ליין הדגל 'מיסטי הילס' 2013
קברנה כ55% וסירה 45% מחלקת המאובנים שבכרם שורש. המאובנים נמצאים ממש על פני הקרקע ולא בעומק, כמו במקומות אחרים.
הכרם מניבה בין 350 ל500 ק"ג מכל דונם סה"כ 3500 בקבוקים בכל שנת בציר.
ביין יש כ-40 אחוז חביות חדשות ולכן יש ריח מעושן נעים, קצת ריח של קינמון, קצת פלפל ירוק יין אלגנטי, אבל עדיין הקדים את זמנו.
'מיסטי הילס' 12
אחרי עשר דקות בכוס והרבה עירסולים סוף סוף היין נפתח, מתחילים להרגיש בו ריח נעים, מעט חבית, קצת עקצוץ של הקברנה, מרירות עדינה, אבל גם ביין הזה יש לו עוד כמה שנים כדי לפתוח את הבקבוק.
ואחד לפני אחרון, טעמנו את 'אור' 2017 יין הקינוח של היקב.
היין עשוי בשיטת "אייס ויין", מיד אחרי הבציר מקפיאים את הענבים, ואחרי כשלושה חודשים של הקפאה עמוקה הענבים הקפואים חוזרים ליקב (הם נראים כמו גולות).
ככה, כמות שהם מכניסים אותם לסחיטה ארוכה ואיטית של כ18 שעות, והסחיטה ממצה מהם את הסוכרים ללא המים שנשארים קפואים.
ביין הזה יש מגוון טעמים, מישמש טרי, ליצ'י, אפרסקים בשלים מאוד. בהמשך נהיה ריח של תפוזים. פשוט פלא מה שקורה בכוס ולחשוב שהכל מענבים. אבל זה די ברור, גם התפוזים קיבלו את הריח שלהם מהאדמה בפרדס, מאותה אדמה לוקח גם הכרם את הריחות.
דבר מעניין אמר לנו ערן, שביינות קינוח כאלו, עם הזמן המתיקות יורדת, אבל את זה מרגישים רק בטעם, בבדיקות מעבדה, רמת הסוכר הגבוהה לא משתנה ביינות אלה.
כדי להוכיח לנו את זה (הבקבוק ממש האחרון לטעימה זו) פתחנו גם בקבוק של 'אור' 2011, בצבע שלו הוא הרבה יותר כהה צהוב-חום, הטעם ממש עדין ומיוחד, אין לו את הצריבה מהמתוק המתוק שיש לאחיו הצעיר (להזכירכם רמת הסוכר לא השתנתה).
בסיום ולסיכום טעימת היינות של יקב צרעה אני מצדיע למאסטר ווין ערן פיק על שהצליח למקם את היקב ויינותיו בשורה הראשונה בעשיית היין כה לחי ליקב צרעה.
לחיים
שרגא
