הכל יודעים ש'דרימיה' זה חלום, אבל מסתבר שזה גם התגשמות של חלום
לא סתם חלום, אלא חלום מתוק. יותר נכון לומר שבמציאות זה פתרון של חלום.
ביקב 'דרימיה' נוצר שילוב בין אנשים ליין, לא בחלום אלא במציאות. שילוב מעניין, אמיתי ומוחשי לגמרי.
אבל למעשה 'דרימיה' זה השם הבוטני של צמח החצב, שהוא צמח אצילי לבן, זקוף וגבוה, בו תיחם יהושע בן נון את הגבולות בין השבטים.
השורשים שלו נטועים עמוק עמוק בסלע, ובדיוק כך מרגיש אלעד שהוא כבר דור שלישי בחקלאות. ההורים שלו הם מראשוני המתיישבים בסוסיא ונטעו שם כרמים, אחרי שמתברר שזה איזור חקלאי כבר אלפי שנים, והראיה לכך היא 180 הגתות שנמצאות באיזור דרום הר חברון וחבל יתיר, ויש די הוכחות שהיקבים פרחו ובעלי היקב היו עשירים.
יקב דרימיה הוא בעצם חיבור בין שני דברים, שאי אפשר לומר מנוגדים אבל חיבורים דינאמיים ושונים כל הזמן.
המוטו של היקב הזה וגם על התוית זה כתוב: "דרימיה הוא סיפור של מפגשים; הר ומדבר, אדם ואדמה, קרקע ושמים".
כך לאורך כל הפגישה שלי עם אלעד החרוץ, אני שומע על חיבורים מעניינים ומפתיעים.
הנה חלק מההפתעות:
יקב דרימיה נמצא בישוב סוסיא שבדרום הר חברון, מי שמפחד יכול להגיע לשם דרך ערד, מאז שעוברים את המחסום ועד הישוב סוסיא, לא עוברים אף לא בישוב ערבי אחד, ולא פוגשים שום דבר עוין [כשלא מביטים בראי]. בחזור יכול גם שוטר עם ינשוף להיות עוין...
למה אני אומר 'אלעד החרוץ'? כי ההורים שלו נטעו כרמים, ומכרו את הענבים שלהם בהתחלה לכרמל מזרחי ואח"כ ליקב יתיר השכן, עד שבא אלעד ב-2007, אחרי שהוא היה עוזר יינן ביקב יתיר, גם למד לעשות יין במכללת תל-חי, והחליט לעשות יין לבד. באיזור כזה, עם עבר עשיר של אלפי שנים וחורבות שהיו פעם בתים, לא בעיה למצוא איזו פינה נסתרת, בעיקר צריך לזכור שהיא צריכה להיות נסתרת מהשמש המדברית הקופחת.
כך מצא אלעד מערה עזובה בסוסיא, ושם דָּרַךְ לראשונה את ענביו. זה טוב רק בשביל התחלה ובתור קוריוז, אבל כשמתחילים לעשות מהיין עסק, זה ממש לא מתאים. כך התגלגל יקב 'שוקק', עבר לאיזור התעשייה של סוסיא, התחיל לשקוק חיים, והכל מתוך שקיקה, מסירות ואהבה ליין.
כיום יש ליקב כשלושים דונם של ענבים, שמיעוטם גדלים בשיטה שההדליה של הגפן נעשית בצורת הגידול הרגילה והמוכרת (V.S.P.), דהיינו מוציאים מהגזע שני שריגים, מותחים אחד ימינה ואחד שמאלה, וכשהשריגים מִתְעַצִּים הם נקראים 'זמורות', על כל זמורה גדלים שנים או שלושה אשכולות ענבים.
זוהי כאמור שיטת ההדליה הרגילה, אבל ביקב 'שוקק' עושים לפחות בענבי הקברנה סוביניון, את השיטה העתיקה שיטת "הגביע", דהיינו, הגפן גדלה פרא, בלי הדלייה, מהגזע יוצאים חמש זמורות ועל כל זמורה גדל אשכול אחד. 
מה המעלות של גידול כזה? דבר ראשון זה 'טבעי' ומצלצל יפה באזניהם של קוני היין, אבל לא רק, הדבר השני הוא היותר חשוב, השמש מכה בו מכל הצדדים באופן שווה, ויש גם סיבה שלישית; המרחקים בין האשכולות לגזע של הגפן שווים. יש עוד מעלות קטנות יותר, ויש גם חסרונות, אבל שלוש אלה הן העיקריות, אי אפשר לעשות את זה בכל זני הענבים, אלא רק בזנים הזקופים וקברנה סוביניון הוא זן זקוף, ומתאים לשיטת הגידול הזו .
במיתוג החדש נקרא היקב בשם "דרימיה", כאמור השם הגנרי של החצב. מיתוג כזה הוא לא רק סתם החלפת שם, זו איסטרטגיה שלמה שאת חלקה גם רואים בתווית המעוצבת, שבמרכזה כמו האות Dעם פס זהב, כלומר: 'דרימיה', תווית עדינה יפה ונקייה לעין.
תכל'ס ליקב יש שלושה סוגי יין.
בסידרה הגבוהה יש את סְפַר 2013 שהוא בלנד של 80% קברנה סוביניון ו-20% פטי ורדו, 18 חודשים בחביות עץ אלון. 14% כוהל.
צבע עמוק ויפה די אופייני לענבי המדבר, ואף מעניין, מצד אחד יש חבית עדינה, אך לפתע היא נעלמת ורק כשמחפשים אותה היא שוב חוזרת. פירות בשלים ומורכבים, הטאנינים נמצאים אבל לא מציקים, יין מצויין אבל אם תחכו איתו קצת זה רק יעשה לו טוב. 135 ₪.
בסידרה הנמוכה יש שני יינות זניים, קברנה סוביניון ושיראז 2013 שניהם מאוד תואמים לזן שלהם, בטעמים ובריחות.
הקברנה סוביניון עם ריחות קצת ירקרקים, פה טוב, קצת טאני חומצה מאוזנת, שנה בחביות. 105 ₪.
השיראז הוא בעל צבע אדום כהה, ריחות אופייניים לזן, קצת מעושנים, גם הוא קיבל חבית שנה. אגב, השיראז זכה בתחרות אשכול הזהב במדליית ארד. 105 ₪.
לפני שאשלח אתכם לחפש את היין שנמצא בחנויות, אספר לכם שהשנה עושה אלעד גם יין לבן מענבי "סוביניון בלאן". טעמתי אותו מיד כשגמר תסיסה, ואולי אפילו לא גמר לגמרי, שלל ריחות של גויאבות, קליפות של לימונים ופירות טרופיים, טעמים חומצתיים טובים ונקיים. שאלתי את אלעד אם הוא מתכנן לשים את הנוזל הזה בחבית, הוא ענה במשפט אחד, שיכול בעצם לסכם את כל היקב הקטן והנפלא הזה: כרגע בשלב ראשון, אני מעדיף לתת ליין לעשות את מה שהטבעיות שלו עושה לו.
אחרי כמה רגעים שהרחתי שוב את הסוביניון, חשתי פתאום ריח של ים, אולי זה בגלל הריח של המינרליות שיש ביין אבל אולי זה בגלל שיין לבן, קריר וטוב, המקום לשתות אותו הוא בבריזה של הים...
פורסם בסנהדרינק ח' אלול תשע"ו 11.09.16
