היינן המבריק שלא ידע למכור יין

העובדות הן מפתיעות יותר מכל רעיון בלתי הגיוני.
מי היה מאמין שכיועץ יין אני יהפוך למתווך יין ולשדכן של מקומות עבודה.
במקום לדבר בקודים ורמזים הבה נשמע סיפור, שאמנם אינו הזוי אבל בהחלט מפתיע.
עידו (שם בדוי), אוהב יין מושבע מסייר יקבים כרוני, היה שנים ארוכות בצבא קבע, חי על משכורת נאותה, והשאיר לעצמו פינה בלב ובלוח הזמנים ליין.
בעקבות פציעה בשנת 2008 הוא השתחרר מהצבא עם פיצויי פרישה, שהחליט עם אשתו ציף [=צפורה] להשקיע אותם ביין, קנה את המיכשור הכי משוכלל ועדכני, וכן מיכלי נירוסטה משובחים, שיפץ מחסן גדול מאחורי הבית, והיסב אותו ליקב בוטיק אטום, מבודד וממוזג.
בהתלהבות חסרת מעצורים החל את המלאכה בשנת 2009.

התחיל בקטן - טון ענבי יין משובחים, שעברו את כל התהליכים שלמד בקורסים והכיר מהשנים בהן היה סקרן בסיורי היין הרבים.
צמוד למה שלמד, ידע עידו שיין טוב צריך שהייה ארוכה בחביות עץ, וכך מצא את עצמו רוכש בשנה הבאה הלא היא 2010 עוד ענבי יין, והפעם טון וחצי.
עידו ממשיך לטפח את היקב החמוד שמאחורי הבית, השקיע גם בעיצוב מרשים לתוית וגם באריזת מתנה לזוג בקבוקים, ולאט לאט מתחילים כבר להתמלא גם הבקבוקים, יש הוצאות למכביר, תויות עולות כסף, מכונת מילוי יין עולה כסף, מכשיר פיקוק לדחוס את פקק השעם עולה כסף, לפועלים צריך לשלם, ועידו לא חוסך, את הכל הוא עושה הכי טוב.
לחבריו הרבים משכבר הימים יש חוש ריח מפותח בשני נושאים:
א - ביין.
ב - היכן שמחלקים אותו חינם, ואכן אוהדים רבים פקדו את הבית, כל אחד טעם, אהב וקיבל באהבה זוג בקבוקים, מי שביקש עוד מארז, לא הושב ריקם.
בשנת 2011 צריך כבר עידו גם לקנות עוד ענבים וגם להרחיב את היקב, הפיצויים נגמרו כבר מזמן, החסכונות כבר גם נשברו, גם ההורים של עידו וציף כבר שמו כתף, והרבה מכרים נוספים לקחת מהם הלוואה לא היו להם, הפתרון הפשוט והראלי הוא הבנק, שאכן הסכים להעמיד לרשותם סכום כסף נכבד, על סמך הנכס, כלומר: הבית, אבל מהיקב לא התלהב האחראי על המשכנתא.
שנת 2012 היתה נראית פחות או יותר כמו הקודמת, גם היא דרשה עוד הרחבה ליקב, כדי לאכסן את היין שהחברים עדיין לא באו לקחת.
כולנו יודעים ש 2013 מגיעה אחרי 2012, ומי אינו מבין בעצמו שהסיפור חזר על עצמו.
אבל לכל סיפור יש גם סוף באיזשהו מקום, ואכן בשנת 2014 התחיל להראות הקצה של הסוף הזה..
היקב דורש עוד השקעה, וכבר אין מהיכן, החובות מרקיעים שחקים, יש כבר שלוש שנים תוצרת שהחברים מתלהבים לקחת, ואף אחד לא חושב שצריך לשלם, כל אחד חושב לעצמו:
"מה זה שני בקבוקים בשביל יקב"?
כדי להמשיך לשרוד את חיי היום יום צריך קצת כסף, וביקב שוכנים הרבה מאד בקבוקים, שאם יהיו להם קונים, אפשר להמשיך את המרוץ.

כאן ועכשיו גילה עידו בדרך הקשה שלדעת לעשות יין זה לא מספיק, צריך גם לדעת למכור אותו, ומסתבר שגם בשטח הזה הוא אינו כל כך בטלן, וכבר הצליח למצוא קבוצת רכישה, שמוכנים לקנות כמה אלפי בקבוקים, שכמובן אינם רוצים לחלץ אותו מהבוץ, אלא רוצים להרוויח, אבל לא איכפת להם אם תוך כדי כך גם הוא יצליח להתאושש.
בינו לביניהם נתגלע ויכוח,
עידו טוען שאם הוא יקבל רק 30 ש"ח על כל בקבוק, הוא נמצא בהפסד, בגלל ההוצאות הגבוהות שסביב, ואפילו 50 ש"ח הוא יכול לדרוש על כל בקבוק, כי הם יכולים אחר כך להמשיך ולמכור ב70 ואפילו ב80 ש"ח כל בקבוק.
בין נציג הקבוצה לבין עידו התגלע ויכוח שלבסוף הוחלט שאני אבוא לקבוע את המחיר שאפשר לדרוש עבור בקבוק, כלומר: גם את המחיר הסיטונאי שהנציג ישלם לעידו וגם המחיר שהקונה ישלם בחנות, ואז יעשה הנציג את החשבון אם העסקה כדאית.
כשהוזמנתי אל היקב החמוד שלהם, עדיין לא ידעתי מאומה על הדין ודברים שהיה ביניהם, אני רק הייתי צריך לטעום כמה סוגי יינות של כמה זנים מכמה שנים ולהחליט באיזה מחיר אפשר להציג כזה יין בחנות.
מכיון שאת שם היקב הזה לא שמעתי מעודי, כי הוא אינו ברשימה, לכן מראש לא נתתי לו הרבה צ'אנס, וחשבתי שאטעם כנראה את היינות של 14 ש"ח בקבוק =[רוב מים].
עוד בטרם טעמתי, רק ראיתי את הצבע והרחתי את היין, כבר היתה לי הרגשה שהתבדיתי, אבל על הצבע והריח לבדם לא ניתן לסמוך.
פעלתי על פי כל החוקים שכל טועם מתחיל יודע, מתחילים בפשוטים ומתקדמים אל היותר משובחים. מיד בטעימה הראשונה הבנתי שכאן מסתתרת הפתעה שכנראה גם טועמים זקנים לא זכו לראותה. חשבתי בליבי שאם זה היין הפשוט, להיכן עוד נגיע, או שהם מותחים אותי וחומדים לצון, זה היה יין משובח, עדין ומאוזן לכל הדעות.
נותרתי עם פנים חתומות, ולא הבעתי שום התלהבות, רק לבסוף אמרתי את דעתי, וקבוצת הרכישה לא רק ששילמה את המחיר הגבוה שעידו דרש, אלא עוד יצאה משם בהרגשה שהם הרוויחו, וגם אני הייתי שותף להרגשה זו, ולי התגלה אז עוד משהו: עידו יודע לעשות יין אבל לא יודע למכור.
סיכמתי איתו שאחר שנת השמיטה הוא יפסיק להפסיד כסף, אלא ילך לעבוד ביקב מסחרי, ויקבל משכורת יותר נכבדה ממה שהוא היה מרוויח אם היה מצליח למכור את היינות שלו לפני התכנויות שלו.
כשעידו יעבוד ביקב מסחרי, ויוציא משם את הידע המקסים שלו, נוכל כולנו להנות מיין באמת משובח, ובלי נדר אחר שנת השמיטה, כשהעסקה תצא לפועל, אספר לכולם בשמחה את שם היקב שעידו מפקח שם על טיב היין.