פרשת חוקת תשפ"א, שרדונה, יקב שאטו רמו.
הנה סיפור מפרשת השבוע:
"וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל וישב ממנו שבי. וידר ישראל נדר לה', ויאמר: אם נתון תיתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" (במדבר כא/א-ב). מה היא הלשון 'העם הזה'? מבאר רש"י: זה עמלק, ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם, והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם, שנאמר: "אם נתון תתן את העם הזה בידי" (במדבר שם). כשמישהו משקר בלי מילים, אלא עושה הצגה ומעמיד פנים, זו 'גניבת דעת'. הדוגמא בגמרא היא, בבית אבל, לא עלינו, היו נוהגים לשתות יותר יין מהממוצע, כנאמר: "תנו שכר לאובד, ויין למרי נפש" (משלי לא/ו). על כך אומרים חז"ל אל תלך לבית אבל עם קנקן יין, כשאתה יודע שלא יקבלו ממך (חולין צד/א). בשלחן ערוך ישנן עוד דוגמאות של גניבת דעת (חו"מ רכח/ו).
אמנם סלסלות של 'משלוח מנות' לפורים, שנהוג למלא בנירות צבעוניים חסרי - ערך, ולמעלה שכבה דקה של שוקולדים, כנראה שזו לא גנבת דעת, כי אחר שהדבר נפוץ וכולם יודעים זאת, מתייחסים אל כל הסלסלה כ'קרקעית עבה', אף על פי שבהחלט יתכן, שאלה שהתחילו במנהג זה, לא עשו נכון, אבל סוף סוף הם פרצו את מחסום האשליה, וכיום יכולים כולם לצעד באותה דרך, שהראשונים נענשו עליה.
מכאן אל היין.
אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א הגיעה שאלה מעניינת בנושא גניבת דעת: יהודי שהיה אמיד וירד מנכסיו, בא אל הרב וסיפר לו שבכל שנה הוא היה נוהג לעשות סעודת פורים רבתי, ומגיש על השלחן עשרות בקבוקי יין יוקרתי, של מאתיים שקלים לבקבוק, כולם יודעים שאצלי השתיה כדת, מגיעים הרבה שכנים ומכרים, ואף מביאים את חבריהם, כל אחד מקבל כוס ואף שתיים. כיום אין לי אפשרות לעשות כאלה הוצאות, אבל על סעודת הפורים איני מוותר. השאלה שלי היא; האם מותר לי לקנות יין פשוט וזול, מאלה שנמכרים ששה בקבוקים במאה שקלים, וכשקונים מאה בקבוקים, מקבלים עוד הנחה, ולמלא את היין הזה בבקבוקים של החברות היקרות, בקבוקים ריקים נותרו לי בשפע.
השיב לו הרב: בטרם נדון בעצם השאלה, צריך אתה לדעת שבקבוק יין לשימוש חוזר צריך טבילה, מפני שהוא נעשה על ידי גויים בחוץ לארץ, וכל כלי שנעשה על ידיהם צריך טבילה, אבל אנו לא דורשים לטבול את הבקבוקים, כי הם נועדו לשימוש אחד בלבד, וללא השימוש הנוסף, זה נחשב ככלי חד- פעמי.
עתה לגופו של עניין, האיסור של 'גניבת דעת' הוא רק כאשר יש אינטרס, ומפיקים איזושהי תועלת מהתדמית החשובה יותר, ומישהו ישלם על כך, אבל אם זה נעשה רק לשם הרגשה טובה, או להסיר מבוכה, לא יכולה להיות מניעה, שהרי כל אחד יכול לעשות בביתו כרצונו. אבל בהעברת היין לבקבוקי יוקרה, יש בעיה נוספת, לא של גניבת דעת, אלא משהו שגובל בגניבה ממש, אמנם זה נכון שהרבה אנשים אינם מבינים ביין, וישמחו ביין הזול כמו ביין היקר, אבל כיוון שישנם כמה שמבינים, העברת היין הזול לבקבוקים של החברות ההן, יגרמו נזק ליקב ההוא, אנשים יטעמו ויחליטו שלא לקנות את היין של חברה זו המתנוססת על תווית הבקבוק. אמרנו שבבית שלך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל לא בתווית ובשם של יקב שמשקיע במוניטין שלו (חשוקי חמד נדרים לג/א).
אז לכבוד פרשת השבוע הזה אני מציע יין טוב בתוית המקורית שלו: "יקב שאטו רמו" נמצא במושב חוסן שבגליל מייצרים שם יינות מצויינים, השבוע טעמתי את השרדונה 2019 יין זני 100% ענבי שרדונה, צבע זהב בהיר, גוף קל ונעים, ריחות של פירות טרופיים, טעמים של אשכולית ולימון חמיצות גבוהה. לסיכום יין קייצי וקליל. 12.5% כוהל. כשרות: רבנות מקומית והרב רובין. המחיר כ80 ש"ח.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
