פרשת קורח תשפ"א, סקרלט-SCARLET - עלמה אדום, יקב דלתון
כמשקל נגד להתרסה של קרח נגד שבט הכהונה, מסופר בפרשת השבוע שה' העניק לכהנים את 24 מתנות הכהונה. הפירוט שלהם והסיבה לכל אחת, אינה שייכת לפינת היין, על כן ננתח רק רעיון אחד בנושא. חז"ל אומרים שהכהנים קיבלו שלוש 'ראשית'. ביכורים (שמות כג/יט), תרומות ומעשרות (במדבר יח/יב), הפרשת חלה (במדבר טו/כ. זו הפרשה של שבוע שעבר). חז"ל מציינים שבזכות זה נברא העולם (בר"ר א/ד, מובא ברמב"ן בראשית א/א). מה הרעיון? למה הנתינה הזו מצדיקה את בריאת העולם יותר מאלף מצוות אחרות?
התשובה היא שהחקלאי עובד קשה, מבוקר עד ערב, שפוף לאדמה, בשמש ובגשם, והכהן יושב בבית מדרש ממוזג, יש שם גם פינת קפה ועוגיות, עלולה לפעמים להתגנב מחשבת פסול בלב החקלאי, שלא מוצאת חן בעיניו השותפות הזו. זה ויתור גדול מצידו, להבין שהעולם מתנהל על פי מאזנים רוחניים, והבנה זו מצדיקה את בריאת העולם ואת המשך קיומו.
שלושת סוגי ה'ראשית' הללו הולכים מהקל אל הקשה.
א _ 'ביכורים'. החקלאי עדיין לא עשה שום דבר, מגיע לכרם לקראת האביב, אחר שחורף שלם היה הגפן בתרדמה, ומגלה ניצנים חדשים של ענבים, על האשכול הראשון הוא כורך גֶּמִי [רפיה, לא גֻּמִּי], ומסמן שזה יהיה ביכורים (רש"י שמות כג/יט). את הביכורים הללו קל לו לתת לכהן, הוא עדיין לא השקיע בהם מאומה, כל ענב יותר קטן לעת עתה מגרעין של שומשום, קל לו להיפרד ממנו.
ב _ 'תרומות ומעשרות', קצת יותר קשה, הוא כבר קצר, עשה 'מירוח הכרי', ארז, סחב, הביא הביתה, וזה ראה את פני הבית, והתחייב במעשר, עכשיו מגיע הכהן לקבל. אבל זה עדיין נראה קל בעיני איש הפלחה, שהרי היבול צמח לבד, הוא רק קצר וסחב הביתה.
ג _ 'הפרשת חלה'. הוא טחן את החיטה, גיבל ולש, הוא כבר קנה את זה בשינוי גמור, זה שלו לגמרי, וגם מזה הוא מוכן להיפרד למען שבט הכהנים.
לסיכום, ככל שמשקיעים יותר, כן מתחברים יותר אל החפץ, וממילא קשה יותר להיפרד ממנו. לאור הנחה זו, הכי קל בלב זה להפריש תרומות ומעשרות מיין, מדוע? כי ביין היינן לא צריך לעשות שום דבר. הכהן אמנם לא מקבל ענבים, כי זה עדיין לא 'גמר מלאכה'. אבל היין המשובח אצור בתוך הענב. התפקיד של היינן והיקב זה רק מה שחז"ל מגדירים "מבריח ארי", כלומר: מסלק מזיקים והפרעות.
ליין טוב צריך ענבים משובחים, חבית סטרילית, אויר נקי, טמפרטורה מתאימה, התירוש לא מתנדנד ולא מתבחש במיכלים, כי הם יציבים על הקרקע. היינן רק צריך לעקוב, ולהחליט מתי להעביר את היין שתסס לחביות. ביין לא מוסיפים חומרי טעם וריח, רק גפרית לשמר, ושמרים לשלוט על התסיסה. כל רשימת הטעמים והריחות שמופיעה על תווית הבקבוק, אלה טעמים וריחות שיצאו מתוך הענב, והטיפול המסור של היינן הוא שהדברים המשובחים הללו לא יברחו.
זאת אומרת שהכהן מגיע ליקב לקבל את התרומות והמעשרות שלו, שומע מבעל היקב משפט בערך כזה: "זה היין שה' נתן לי ולך".
אולי זה הסיבה שהפרשת תרומות ומעשרות ביקבים נעשית בקול רעש גדול, ועסק מרגש ופומבי מתלווה לטכס. גם אני כבר זכיתי להתלוות לכמה וכמה אירועים מרגשים של טכס הפרשת תרומות מעשרות, שמזמינים אליו את אחד הרבנים הראשיים, מלבד צוות המשגיחים של היקב, וכמובן היינן ובעל היקב, צלם וצוות עיתונאים. זו מעין הכרזה: "ריבונו של העולם, הנה היין שלך, אין לנו כיום כהנים, על כן אנו נאלצים לשפוך את המעשרות, ואנו עושים זאת בשמחה".
מתאים שאציע השבוע דווקא יין שהשתתפתי בתרומות ומעשרות שלו.
יש ברוך ה' הרבה כאלה, אבל מה שטעמתי השבוע הוא יין מסידרת עלמה בשם סקרלט-SCARLET 2016 של 'יקב דלתון' היום כבר הוא שינה את שמו לתרגום המילה בעברית לעלמה – אדום.
בלנד של 60% שיראז ו40% גרנאש נואר היין התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ויש בו 15% אלכוהול. המחיר: בציר עכשוי כ85₪.
צבע עמוק של אדום רובי (בן 5) שוליים בהירים, ריחות של פירות אדומים בשלים, הרבה תבלינים, מעט חבית, חמוציות פירות יער דובדבנים אדומים, יין נפלא.
כשרות :רבנות מקומית, הרב מחפוד, O.U והרב אונגאר.
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר
