פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"א, דסטיטאז' 2019 אינספייר, יקב טפרברג.
בפרשת השבוע נאמר: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט/יח). על מצוה זו קבע רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה'' (בר''ר כד/ז. ירוש' נדרים ל/ב). רבי עקיבא לא אמר זאת על 80% מתרי"ג המצוות, אלא רק על מצווה זו. הלל הזקן ניסח את העקרון הזה באופן די דומה ואמר לגוישבא להתגייר: "מאי דעלך סאני, לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה" (שבת לא/א).
זה מתאים לספירת העומר, שבה אנו אבלים על מותם של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה (יבמות סב/ב). האם מגיע עונש מוות למי שאינו אוהב את הסובבים? התשובה היא שלא בא להם עונש, אלא קמילה בעקבות חוסר התאמה. הם היו הדור הראשון של התורה שבעל פה, ועל יסודות רעועים אי אפשר להקים בניין שאמור ללוות את עם ישראל למשך הרבה דורות, וממילא המוות שלהם לא היה עונש, אלא הם נפסלו מלמלא את תפקידם, וצריך להביא במקומם תלמידים אחרים.
אנו משתוקקים לדעת מה הקשר בין אהבה הדדית בקרב התלמידים, לבין הנחלת התורה לדורות הבאים. הלא לכאורה אלה שתי חזיתות נפרדות. בסעיף 'לימודים', הם הביאו ציונים גבוהים, ובסעיף 'חברה' התעודה הייתה לקויה. האמנם? מסתבר שאין כזה דבר.
בית הלל זכו שהלכה כמותם, בגלל שבטרם הביעו את דעתם, הם ציטטו תחילה את דעתו של בר הפלוגתא (ערובין יג/ב). זה לא רק סמל הענווה, אלא גם שיא החכמה, כאשר כל אחד מתחפר בדעותיו, הוא יחזור אחר הלימוד עם מה שהוא ידע לפני כן. אבל כשישמע את חברו, וחברו ישמע אותו, המסקנה שלו תתקדם פסיעה, והמסקנה של חברו גם כן תתקדם פסיעה, הם שוב ישמעו זה את זה, ושוב יעשו פסיעה. אם לפני צהרים יש חברותא אחד ואחר הצהרים אחר, לפני צהרים כל אחד משניהם עשה שתי פסיעות עם החברותא של הבוקר, ואחר הצהרים כל אחד מהארבעה עושה שוב שתי פסיעות חדשות, מעל מה שהם התקדמו בבוקר. הרי שמחר כשהם יפגשו, זה כבר יהיה שש עשרה פסיעות. אך ורק בגלל שהם מחליפים דעות. אם יש גם זוג חברותא לסדר שלישי, זה כבר שש עשרה כפול שלוש =48. אם יש חברותא אחר לשישי שבת, התוצאה תהיה 48 כפול 48. כיום מכנים את זה 'חכמת ההמונים'.
תכונה זו נצרכת במאוד לתורה שבעל פה, כי היא חייבת להיות עם יד על הדופק, להתעדכן במה שקורה בשטח, ולהתעדכן מחדש בכל פעם, כיצד חוקי התורה צריכים להיות מיושמים, על כן אסור להיות מרובע ומקובע. הדרך להגיע לזאת היא באהבה, התחשבות, הקשבה והתייחסות רצינית לדברי הזולת.
אם נגר ירצה להצמיד שני לוחות עץ, והם אינם חלקים, השקעים והבליטות שבכל אחד מהם, יגרמו שההצמדה לא תהיה איכותית. יש לנגר אפשרות פשוטה להקציע את שני הלוחות, ואז הוא יפסיד הרבה חומר גלם, אבל אם רק יארגן שקע מול בליטה בכל לוח, כל חומר הגלם יישאר לו, שטח ההדבקה יהיה רחב יותר, וההצמדה איכותית יותר. זו דוגמא פשוטה שכל אחד ממלא את חסרונו של החבר. אפשר להביא עוד דוגמאות, אבל די לנו להבין את העקרון, שפגישה בין שני דברים שונים, יכולה להיות יעילה, אם משכילים ליצור ביניהם קשר.
מכאן אל הפינה שלנו. כשהייתי ילד היה באיזושהי בר- מצוה בקבוק יין, שעל התווית היה כתוב "כך וכך אחוזי מרלו, כך וכך אחוזי קברנה סובניון". איש אחד הסביר שבקרקעית החביות נשאר קצת יין, וביקב שפכו אותו אל המכונה המוזגת, וזה השיריים של עונת הבציר מכל החביות. אבא שלי טען שזה לא נכון. ה'ידען' ההוא שאל: "מהיכן אתה יודע שלא"? אבי טען: "זה לא מסתבר", ונימק: לא יתכן שהיקב יסכים לפרסם שזה שיירים. איני זוכר כיצד נגמר שם הוויכוח, וזה לא חשוב, אבל מה שאנו צריכים לדעת, זה שהיינן משקיע הרבה מחשבה, טעימות, ניסיונות וערבובים כל שנה ושנה מחדש, כדי להגיע לטעם המושלם, של זנים שמתאימים זה לזה, מפרים זה את זה, ומשלימים זה את זה. אחר כך כשנזכרתי שיין מסמל את החכמה, המאמר שלפניכם, כבר הפך להיות 'פשיטא', מתבקש מאליו.
בקשר להמלצות וטעימות, מלבד מה שאני טעמתי השבוע, אני חייב לציין שמתחילים ימים חמים, ויין לבן וקר זה הדבר הכי מתאים.
טעמתי השבוע משהו מומלץ: דסטיטאז' 2019 של יקב טפרברג אחד מהלבנים שבסידרת אינספייר, בלנד מעניין של 78% ענבי סוביניון בלאן, 22% ענבי פרנץ קולומבר, יין ארומטי, ריחות וטעמים של פירות קיץ, חמיצות טריות ורעננות משמשים בערבוביה. לקרר ולהנות.
12.3% אלכוהול. המחיר: 60₪ (2 ב-110) כשרות: בד"צ העדה החרדית, הרבנות מטה יהודה והרב מחפוד.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
