פרשת שמות תשפ"א, מרלו אסיינס, יקב טפרברג

בשבוע שעבר קראנו שיוסף השביע את בני ישראל לעלות את עצמותיו איתם, כשהם יעלו ממצרים. הוא לא קבע 'דֶּדְ-לַיִּן', ובאופן עקרוני יכולה הייתה השבועה הזו להיסחב אלף שנים. בינתיים נשארו בני ישראל תקועים עמוק. התרגלו. אספקת אוכל שוטפת, בטחון של המעצמה הגדולה ביותר בעולם. נכון זה קשה, אבל להיות עצמאי לא קשה? למי שהתרגל להיות עבד, מפחיד אותו להיות עצמאי. "עבדא בהפקירא ניחא ליה" אומרים חז"ל (גיטין יג/א), זו אינה רק מתירנות, אלא 'ראש קטן'. לא שכירות, לא מיסים, לא תשלומים, שום דבר, הכל שבעל הבית ידאג. במפורש התלוננו בני ישראל במדבר: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר יא/ה). חיים של עבד. "עשרה קבין שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים" (קידושין מט/ב). הם לא ישנים פי עשר יותר זמן מאיתנו, אבל הם עושים את זה פי עשר יותר בהתלהבות.

כל זמן שעדיין לא מת המלך הקודם, ולא הייתה להם הפסקה, המצב לא היה טוב, אבל איש לא חשב על כך. המלך מת, כמה ימי חופש, ולפתע מתחילות להופיע אנחות (שמות ב/כג). לא היה יותר קשה מהרגע שהרשע הקודם מת, אבל היה לפתע פסק זמן. לכן כשמשה רבינו הגיע לבשר להם על הגאולה, הם קדו והשתחוו (שמות ד/לא). אחר כך הם חזרו לעבודה יותר קשה, וכשפגשו את משה ואהרן הם התלוננו: "הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו" (שמות ה/כ). גם פרעה עצמו אמר למשה: "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר" (שמות ה/ט). המסילת ישרים אומר שזו שיטת העבודה של היצר הרע, להכניס לסיחרור ולא לאפשר רגע של מחשבה (בביאור מידת הזהירות).

לבני ישראל במצרים היה את משה רבינו, ומה איתנו? גם לנו יש אפשרות לתקוע לפתע מקל בתוך גלגלי השיניים שטוחנות את הזמן ללא הפסקה. מסתבר שיש לנו, המסילת ישרים שם מציע דרך אחת, אבל במסגרת הטור הקבוע שלנו, אני מציע משהו אחר, לא יותר טוב, אבל כאשר הוא נדרש, אין טוב ממנו. שלמה המלך אומר: "תנו שכר לאובד, ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו, ועמלו לא יזכר עוד" (משלי לא/ו-ז). מה זה יעזור? הרי היין יפוג! אין תכנית לחבר את העצוב באינפוזיה ישירות אל היקב. התשובה היא שכדי לצאת ממצב ביש לא צריך אינפוזיה, צריך 'זבנג וגמרנו'. לעצור לרגע את הסיחרור, לחשוב על המצב, ואם הוא לא טוב, לחשוב על תיקונים, או אפשרויות מילוט. כדי לצאת מהקופסה לא מספיק לחשוב, כל הזמן חושבים, צריך 'לחשוב אחרת', עם חבר ובקבוק יין זה עובד מצויין.

לכבוד כזו הצעה משובחת מגיעה גם הצעת יין משובחת, השבוע פגשתי אותה:

יין מרלו 2014 מסדרת 'אסיינס' של "יקב טפרברג"

היין עשוי מ-100% ענבי מרלו שנבצרו משני כרמים, האחד בעמק האלה והשני נמצא בהרי אפרים. שני כרמים שונים. הכרם שבהרי אפרים נמצא על הר בגובה 650 מטר, והכרם שבעמק האלה נמצא בין שני הרים בערוץ שמנקז רוח קרירה מהרי ירושלים.

היין התיישן בחביות עץ אלון 18 חודשים שבתקופה זו מפעם לפעם טעמו את היינות ורק לאחר תקופה זו החליט היינן על בלנד הכרמים הסופי.

היין בצבע אדום רובי, באף יש ריחות של דובדבנים,  פירות יבשים מעט חבית ותבלינים. בטעם, היין מיוחד ואלגנטי, חומצה עדינה וסיומת ארוכה ארוכה.

אלכהול: 14.5% כשרות: בד"צ העדה החרדית, הרבנות מטה יהודה והרב מחפוד.

מה שיש כיום בחנויות היין זה בציר 2016 (כ-100₪) , מי שרוצה בציר 2014 נשארו עוד כמה בודדים (110₪) לקניה לחץ.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב