פרשת תולדות תשפ"א, מראווי קדומים 2019, יקב סגל
השבוע לקח יעקב מעשיו את הברכות 'בחוכמתא' [תרגום של 'בערמה]. עשיו שגדל בבית של צדיקים, ידע היטב את ערכה של ברכה וחשיבותה, שמע שיעקב הקדים אותו לקחת את הברכה, ולא הסכים לוותר, ניגש אל אביו ואמר: "ברכני גם אני" (בראשית כז/לד). השיב לו אביו: "אחיך לקח לך את הברכות". עשיו עומד על המקח, שואל "הברכה אחת לך"? וחוזר על הבקשה הקודמת: "ברכני גם אני" (בראשית כז/לח). יצחק מתנצל שאם יעקב אדון ואתה עבד, מה שאתן לך, יהיה של אדוניך, ממילא לא נשאר לך שום דבר. אין לי ברכה. עשיו ששמע זאת נשא את קולו בבכי. יצחק שומע את הבכי והתחיל לברך [כמה אנחנו הפסדנו מהברכה הזו, זה עוד נושא], אבל מהיכן לפתע הייתה ליצחק ברכה? הרי רגע קודם הוא אמר "אין לי ברכות", איפה נולדה הברכה החדשה הזו? התשובה היא שהבכי הוליד אותה. הבכי לא יוצר 'יש מאין', אם נבכה שיצמחו לנו כנפיים, זה לא יעזור, אבל הבכי חושף כוחות עלומים ברצפת הנפש, ולשם אפשר להביא סוג ברכה שקודם לא התאימה.
המעניין הוא שהבכי אינו הכפתור היחיד שאפשר ללחוץ עליו כדי לעשות חישוב מסלול מחדש. גם תפילה נרגשת מעומק הלב עושה את זה, ותתפלאו לשמוע, גם ליין יש את הכח הזה. התכונה שלו היא להסיר מחסומים, דרך משובשת נראית לשכור כמישור (יומא עה/א). רבי מזג יין לתלמידים ביישנים, והם החלו להרצות חידושים מופלגים (סנהדרין לח/א). רב נחמן אמר שהוא מסוגל לדון באופן מאוזן ולהאיר בצדדי זכות, רק אחר שישתה רביעית יין (ערובין סד/א).
נער שיכור התפרץ בפורים לבית הרב, והחל לקשקש הבלים, וציטט מהקבלה מושגים שהוא אינו מבין בהם מאומה, אלא המציא. למי שלא מבין היו נראות המילים הארמיות, כאילו שהוא מגדולי המקובלים, ועל פי זה הוא הילל ושיבח את עצמו. אמר הרב: יש פתגם: "מה שלחכם בתוך הריאות, לשיכור זה על הלשון" [באידיש זה יוצא בחרוזים: 'לונג =צונג']. שאל הרב: אם כן, כששוחטים עגל, מדוע צריכים לפתוח ולבדוק את הריאות שלו, ניתן לו יין ונראה מה מצבו הפנימי. שאל והשיב: החוק הזה עובד על בני אדם, לא על בהמות.
תכל'ס על בני אדם זה עובד, היין חודר מאד עמוק לנפש, שם הוא מסוגל לחשוף כוחות נסתרים, כל כח חיובי כזה, זכאי להתייחסות מחודשת, שאינה 'בסל הברכות'.
איני יודע מה בדיוק צריך לשם כך, אבל הכיוון הוא לשתות מְבֻקָּר, להודות לה' על השפע והטובה, ולזכור שהיין על השלחן שלנו, הוא שיירי הנסכים שהעלו על המזבח בבית המקדש, אם לזאת יתלוו שירי רגש של זמירות שבת, זו פסיעה משמעותית לקראת תוספת ברכות.
אחר כזו הדרכה, יש לי קצת פיק ברכיים, כיצד יכול אני להציע כאלה דברים מרוממים, אבל הפחד שלי הוא פחד שווא, היין הוא רק מדרבן, הלב הרגיש של כל אחד מאיתנו עושה את העבודה. על כן הבה נשמח בשבת זו עם יין מסדרה חדשה\ישנה של "יקב סגל".
הסדרה חדשה אבל היין הוא מזנים ישנים וקדומים שככל הנראה גדלו פה בארץ כבר מאות ואולי גם אלפי שנים, בעשור האחרון חוקרים ומחפשים את הענבים שאבות אבותינו עשו מהם יין, יקב סגל הוציא סדרה ששמה "קדומים" יש בה שני בקבוקים משני זנים מראווי ודבוקי, על הראשון אני אספר לכם.
המראווי גדל בכרם טרסות (מדרגות חקלאיות שבונים בצלעי הרים וגבעות ע"מ ליישר את השטח) הכרם נמצאת בבר גיורא שבהרי יהודה שם נטעו את הזן לפני כמה שנים כדי לשמרו.
הענבים התיישנו חצי שנה בחביות עץ אלון צרפתי, בעלות נפח של 500 ליטר וזאת על מנת לתת ליין קצת נפח וטעמים של וניל.
יין מינרלי עם מליחות עדינה, קצת פרי הדר, חמיצות מודגשת וסיומת ארוכה.
אלכוהול: 11%. המחיר 79₪. כשרות: רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף וחוג חת"ס פ"ת.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
