פרשת לך לך תשפ"א, רוזה, יקב יתיר

ספר בראשית נקרא 'ספר הישר' על שם אבותינו שהיו ישרים (ע"ז כה/א). פרשת בראשית ונח הם 'חול' שה' סינן עד שהגיע אל המרגלית - אברהם אבינו (רש"י על בראשית לז/א). פרשת 'לך לך' מתחילה עם אברהם, חומש בראשית מסיים עם יעקב ובניו, ומחומש שמות עד הסוף, זה הדור הראשון של בני ישראל. זאת אומרת שהשבוע אנחנו מתחילים את ה'ספר הישר'.

הרמח"ל כותב שצריך להקדיש שעה בכל יום, כדי להתבונן ולחשוב מה עשו אבות העולם הישרים, שה' חשק בהם (עץ החיים). בעלי המוסר מבארים ששעה זו היא לימוד מוסר, בברסלב ממקדים אותה להתבודדות, בחצרות האדמורי"ם לומדים חסידות, בעלי ההלכה טוענים שדקדוק הלכה מפעיל את הרגש לעבר המטרה. לבעלי המחשבה ישנה ספרות ענפה בנידון, הדרשנים מתמקדים בפרשנות על פרשיות השבוע, הרבה מחכמי ישראל ממליצים על לימוד אגדות חז"ל לשם זה. כך מוצא את עצמו כל עם ישראל מתעסק בנושאים המבארים מה עלינו לעשות כדי להתחבר אל מסורת אבותינו הישרים.

אבל יש לי שאלה: אם ישבנו פעם ופעמים, התבוננו והבנו מדוע חשק ה' באבותינו, מדוע צריכים אנו להתבונן בזאת שוב?  הרי אחר שבגיל שמונה למדנו בעל פה את לוח הכפל, לא צריך לחזור על זה שוב ושוב. התשובה לשאלה זו היא במילת המפתח 'ישרים'. להיות ישר זה משהו שצריך לשמור עליו, הוא מתכופף ומתעקם מעצמו.

חז"ל קובעים שאין מרובע בבריאה (תל' ירושל' נדרים ט/א). ההסבר של התופעה הוא פשוט, ריבוע נעשה מקוים ישרים בעוד שעיגול ואליפסה הרוחות משייפות. כדי להיות ישר צריך להתאמץ, להיות עקום זה קורה לבד. אחר הטוב צריך לרדוף, והרע מופיע בכל מקום שאין שמירה מפניו. דוגמאות יש לרוב, כגון: העור שומר על הגוף מפני זיהומים, אבל ויטמינים אינם נכנסים דרך פצעים. ישנן הרבה דוגמאות, אבל אנו נעבור אל הנושא המרכזי: יין.

אין עוד מוצר בעולם שיש פער מחירים כה גבוה בין הסוגים השונים שלו. גבינה זולה עולה עשרה שקלים לק"ג, והיקרה יכולה להגיע לשבעים ושמונים שקלים. ק"ג בשר פשוט עולה עשרה שקלים, והמשובח עולה מאה, וכך זה בכל המוצרים מלבד יין. הפשוט נמכר בחמישה עשר שקלים לבקבוק, והמשובח מגיע ל-500₪ , מבלי להזכיר את היינות של אספנים, שמחירם מרקיע בהתאם לכמות המצומצמת שלהם.

זה  מעניין מדוע יכול להיות כזה פער. הרי בקוקה קולה יש סודות מקצועיים, והיצרן יכול לדרוש עבור זה מחיר גבוה. כך גם שמרלינג שומר סודות, גם בתעשיית הוופלים יש לכמה מפעלים סודות שמורים, וכן בהרבה מאד מוצרים, עד שיש כיום מקצוע שנקרא 'ריגול תעשייתי'. בתעשיית היין אין מרגלים, אין סודות, יש רק ענבים בשלים, וכל השאר נעשה מאליו,  בכל זאת יש כזה פער. מדוע? פגשתי פעם יינן שהתוצרת שלו לא מצליחה להמריא, כשהוא מבקש 35₪ על בקבוק, איש אינו רוצה לקנות, והוא טען באזני שזה עניין של יחסי ציבור, לא התווכחתי איתו, אבל כשטעמתי את היין הבנתי מדוע לא רוצים לשלם עליו יותר. האם הוא אינו יודע לעשות יין? הוא כן יודע. אולי הוא לא קונה ענבים משובחים, גם זה לא נכון. אז מה קרה? הוא סומך על חוקי הטבע שיביאו לו יין משובח, וזה לא כל כך קורה. יינן שרוצה תוצרת טובה, ישן בלילה בין החביות, לפחות בעונת התסיסה, השינה שלו שם לא מועילה ליין כלל וכלל, ובכל זאת לכזה יינן תהיה תוצרת משובחת. הוא עירני לכל מה שקורה ביקב, בודק, משגיח ועושה כל דבר באופן הנכון ובזמן הנכון, בעוד שהראשון שופך ענבים לחבית, וממתין לכסף שיגיע לבנק.

איך התחלנו? כדי להיות ישר צריך להשגיח כל הזמן, היין הוא דוגמא מוחשית לכך. בהתאם לרוח המאמר אני מציע הפעם 'יין ישר', "יקב יתיר" עושה את זה באופן ישר וטוב.

והשבוע בעוד מזג האויר ממשיך להיות חם, המשכתי בטעימת יינות קרים (לבן ורוזה) וליקב יתיר יש יין רוזה נפלא שעשוי מענבי מורבדרה וטמפריניו בחלוקה כמעט שווה, יש בו 12.5% אלכוהול, צבע ורוד\כתום נחושת, גוף בינוני ונעים, ריחות וטעמים של פירות לבנים כמו אפרסק ועוד, יש בו גם מעט ריח של לחם טרי, חומצה עדינה, סיומת קצת מתקתקה, ולסיום: יין נהדר.

כשרות: הרב רובין, המחיר: כ100₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב