פרשת שמיני תש"פ
רק אתמול, בחג היתה מצווה לשתות יין, למה? כי היין משמח ובחג צריכים להיות שמחים, יפה מאד. האם יכול להיות מקום יותר שמח ומשמח מאשר בית המקדש? ודאי שלא! "מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון" (במדר"ר כא/כא), למה? כי היה שם את בית המקדש שיכפר. האם יכולה להיות שמחה גדולה יותר? גם על מביאי הביכורים מגיעים ירושלימה, ונאמר: "ושמחת בכל הטוב" (דברים כו/יא), אפשר ללקט עוד פסוקים ומאמרי חז"ל על השמחה של ירושלים בכלל ובית המקדש בפרט, והנה בפרשת השבוע אנו מגלים פרשה חדשה בשם 'שתויי יין', האומרת שלכהנים העובדים בבית המקדש אסור לשתות יין. לכאורה זה לא מסתדר עם השמחה.
רבי יעקב גלינסקי ז"ל משיב על שאלה זו במשל. אב ובנו נכנסו למסעדה, הציעו להם מנה בשר גדולה, יפה ומקושטת בהרבה עשבי תיבול, תבלינים ושאר תוספות, במחיר אטרקטיבי. האב ביקש לחם עם מיונז והבן התלהב ורצה דווקא את זה. אחר שהמלצר התרחק, לחש האב באזני בנו, ראה, כזו מנה יפה, כזה בשר משובח, מדוע הם צריכים היו לפזר עליה כל כך הרבה תבלינים? כנראה שמשהו בתוכו לא בסדר. אומצה כזו צריכה לדבר בעד עצמה ('והגדת'). התשובה הזו מתאימה לפינה שלנו, כמו כפפה [לא חד- פעמית] ליד.
אם נראה בתוית של יין שהתכולה אינה שאריות, אלא מורכבת מזני גפן מֻכָּרִים ומשובחים, ולפתע הנה בקבקוק מְצֻעְצָע ומקושט, זה אומר דרשני. בפרט אם המחיר לא מתאים לתשבחות שעל גבי התווית. 'חבית עץ אלון צרפתי' וכדומה. שהרי כבר כתבתי פעמים רבות, שענבי יין אינם ענבי מאכל, הם יקרים יותר ועסייסיים פחות, מק"ג אחד ענבים משובחים, יוצא פחות מליטר יין, והמחיר יקר יותר מענבי מאכל. יין משובח לא יכול להיות זול, אלא אם כן מישהו מסבסד, זה אמנם קורה לפעמים, אבל כאלה 'מציאות' לא מגיעות לשוק, אלא לאלה שהספונסר חפץ ביקרם. אנחנו לא זקוקים לזאת, אלא נמשיך לשלם בשמחה את המחיר הראלי על בקבוק יין, שהרי אלה הוצאות שבת, שהן לא על חשבוננו.
אני חושב שהפעם לא אציע יין מסויים, אלא אציע להזדרז לגמור את כל שאריות החג, כי יין יבש ומשובח בקבוק פתוח לא מחזיק מעמד זמן רב.
לחיים, קיץ בריא ושבת שלום
שרגא
