פרשת בא תש"פ, שיראז 2016-2013, יקב מצודה
א _ "החודש הזה לכם ראש חדשים".
ב _ "ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב/ב).
האם שני חצאי הפסוק לא אומרים אותו דבר? לא ולא!
החצי הראשון מסביר כיצד קובעים ראש חודש, והחצי השני מספר שראש חודש ניסן הוא החודש הראשון, ממילא תשרי הוא השביעי וכן הלאה.
מאידך הרי דווקא ה'חודש השביעי' הוא ראש השנה! אז עומדים כולנו בדין, עוברים 'כבני מרון', והחזן מכריז בדרמטיות: "בראש השנה יכתבון, וביום צום כיפור יחתמון".
זאת אומרת שלשנה שלנו יש שני ראשים, או יותר נכון, לנו יש שני ראשי שנה.
הבדל מהותי יש בין השנים.
בחודש ניסן פורץ האביב במלוא עוזו, הכל צומח ומלבלב: "עמקים יעטפו בר, יתרועעו אף ישירו" (תהילים סה/יד). בעוד שחודש תשרי מתחילה שלכת, צמחי השדה גוועים, העצים מתכווצים למצב הדומה לעילפון עמוק, והבריאה כולה מתכנסת לשינת חורף.
גם מחזור היממה דומה. בכל בוקר פורץ יום פעילות פורה, ובכל ערב מכסה את היקום צעיף שחור וסמיך, ואנו משתוקקים לדעת האם ההתחלה היא בבוקר או דווקא בלילה? מסתבר שיש שתי התחלות. כולנו יודעים את הפסוק: "ויהי ערב ויהי בוקר", זה אומר שהיום הולך אחר הלילה ולכן את השבתות והחגים אנו מקבלים כבר מהערב, ולא השכם בבוקר. אבל עבודת ה' בבית המקדש התחילה בבוקר, ועם התמיד של בין הערבים הושלמו כל הפעולות, "עליה השלם" (פסחים נח/א). כדי 'לסגור' את בית המקדש למשך כל שעות הלילה.
גם החושך של הלילה, וגם הסגרירות של החורף, הם מילוי מצברים. כשהעצים מפסיקים לעבוד למעלה, מתחילים השורשים לעבוד מתחת האדמה. כשאנו נשכבים לשינת לילה, מתארגן גם הגוף וגם הנפש ליום פעילות רענן, כנאמר: "בערב ילין בכי ולבוקר רינה" (תהילים ל/ו). לכן ראש השנה של היהודים הוא לקראת החורף, והיום של היהודים מתחיל מהלילה, לא כן אצל הגוים, עליהם נאמר: "יום ולילה לא ישבתו" (בראשית ב/כב. סנהדרין נח/ב).
עד כאן הכל ברור, והנה ההפתעה! את יציאת מצרים מתאר המשורר: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ" (תהילים פ/ט). גם חלום הגפן של שר המשקים מתכוון למאורעות של עם ישראל (חולין צב/א).
לגפן יש שני ראשי שנים! הענפים הערומים והמבויישים של החורף הארוך, מתעוררים באביב לחיים חדשים, עלים ירוקים ורעננים מכסים את כל הגפן, וחיש מהר מתגלים גם פרחים זעירים וריחניים. זה ראש השנה לענבים, שאוצרים בתוכם את סוד היין.
הראש השנה הנוסף הוא בראש השנה! שנקרא בתורה 'חג האסיף בצאת השנה" (שמות כג/טו). אז בוצרים את הענבים, סוחטים אותם ומעבירים אותם לתסיסה מבוקרת בת כמה שבועות. עונת הגשם הראשון היא בתחילת חודש חשון (תענית ו/א). זה הזמן שכבר אפשר לגשת אל החבית, לפתוח ברז ולטעום יין, שהוא עדיין צריך להשתפר, אבל הוא כבר לא ענבים ולא תירוש, אלא יין. עכשיו מתחילה אצלו שנה חדשה, ובתוך החבית הוא יצטרך 'להכות שורש', להשתבח ולהוציא אל הפועל את הפוטנציאל החבוי בו.
כשאתם קוראים על תווית הבקבוק 'שזיפים' 'פירות יער', 'שוקולד', וכדומה, זה לא תמציות שהוסיפו ביקב, אלא זה מה שהיין בעצמו חשף. את זה הוא עושה בחורף, כאשר כלפי חוץ נראה הכל רדום ושקט בתוך חביות עמוק במרתפי היקב.
בגלל שהרש"י הראשון על החומש מזכיר פסוק מפרשת השבוע, ומציע שבפסוק זה צריכה הייתה התורה להתחיל, זאת אומרת שכאן ועכשיו אנו מתחילים את התורה, עד כה הכל היה הקדמה ורקע.
כזה מאורע מזכה אותנו בקידוש משובח ומפואר, ולכבודו שווה להניח על השלחן את אחד מהיינות המשובחים 'מסדרת רזיאל' של 'יקב מצודה',
אבחר מתוכם את ה'שיראז 2016' שטעמתי שבוע שעבר, מיד עם פתיחתו מריחים פירות אדומים משולבים עם חבית שהלכה ונרגעה בהמשך, אבל מה שאני מרגיש, שיש לו עוד דרך ארוכה, יין כזה צריך לקנות ולשמור.
עניין אותי מאוד לראות מה קורה עם אותו השיראז של אותו היקב במהלך השנים, ולכן פתחתי עוד בקבוק אבל הפעם 'שיראז 2013', שם כבר היו הפתעות. צבע אדום אטום עם סימני בגרות, בריח יש נגיעה של חבית, מתובל עם קצת פלפל שחור, ציפורן, דבש, קצת שוקולד וקפה, אחרי זמן מה מתחילים לצאת ריחות וטעמים שלישוניים כמו אדמה ופטריות, יין בשל, רך ורגוע עם טאנינים חלשים וסיומת בינונית ארוכה.
כשפתחתי את בקבוק, היה לידי חבר שכמובן טעם ממנו יחד איתי, ונחשו מה... הוא רצה לקנות את כל מה שנשאר, אבל עשה לי ולכם טובה והשאיר כמה.
כשרות היקב: רבנות מטה יהודה, בד"צ איגוד הרבנים-הרב ווסטהיים. O.K. הרב ווגשל, ומבציר 2018 גם בד"צ העדה החרדית.
המחיר לכבוד שבת זו: 200 180 ₪ אלכוהול:14.5%
לחיים ושבת שלום
